בש"פ 7285/98 מדינת ישראל נ. רמי ביטון

1.ביום 23.9.97 הוגש על המשיב בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום בו יוחסו לו עבירות אינוס, מעשה מגונה, סחיטה באיומים, סרסרות למעשה זנות, שידול לזנות, כליאת שוא ועיכוב דרכון. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, החזיק המשיב שלוש צעירות שהגיעו לארץ מהונגריה, העסיקן בזנות בניגוד לרצונן, באיומים וללא תשלום וכן ביצע בהן עבירות מין. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' אברמוביץ), בהחלטתו מיום 29.9.97, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בעקבות בקשה לעיון חוזר החליט בית המשפט לשחרר את המשיב בערובה ובתנאי שישהה כל שעות היממה בבית אחותו וביום 15.12.97 שוחרר המשיב ממעצרו.

ביום 10.5.98 נעצר המשיב בחשד כי בעת שהיה משוחרר בערובה, כאמור לעיל, עבר עבירה נוספת של אינוס וסרסרות לזנות. בעקבות החקירה שנפתחה הגישה המדינה ביום 17.5.98 כתב אישום מתוקן נגד המשיב שבו הוסף פרט אישום נוסף המייחס לו עבירות של סרסרות למעשה זנות, אינוס והפרת הוראה חוקית. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה של המדינה לעיון חוזר וביום 21.5.98 החליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2.לטענת המדינה אמורה להסתיים ביום 23.11.98 תקופה המצטרפת לתשעה חודשים שבמהלכה היה המשיב במעצר. הואיל ומשפטו לא נגמר עדיין בהכרעת דין מבקשת היא להאריך את מעצרו לתקופה של תשעים ימים, לפי הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-.

בא כוח המשיב טוען לעומתה, כטענה מקדמית, כי תקופת תשעת החודשים תמה ביום 16.11.98 ולפיכך דין הוא כי המשיב ישוחרר מיד. כך או כך, טוען הוא, שיש לשחררו בערובה ובתנאים כפי שהיה משוחרר, כאמור, בעבר.

3.לא מצאתי ממש בטענתו המקדמית של בא כוח המשיב. בדיקת פרקי הזמן שבהם היה המשיב "נתון במעצר בשל אותו כתב אישום", כאמור בסעיף 62 הנ"ל, מראה כי התקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים שבמהלכה היה המשיב נתון במעצר מסתיימת ביום 23.11.98, ואולי אף ימים מספר לאחר מכן. אכן, המשיב נעצר לצורך חקירתו כבר ביום 15.9.97, אולם אין מונים אלא את תקופת המעצר שמיום הגשת כתב האישום - 23.9.97. גם את תקופת מעצרו לצורך חקירתו על העבירות הנוספות - שהתחילה ביום 10.5.98 ונסתיימה עם הגשתו של כתב האישום המתוקן ביום 17.5.98 - אין מונים לצורך תקופת תשעת החודשים.

לפיכך דין טענתו המקדמית של בא כוח המשיב להדחות.

4.לעצם הבקשה אומר בקיצור כי נאשם בעבירות כגון אלה המיוחסות למשיב, שזלזל במידת הרחמים שבה נהג בו בית המשפט כאשר הורה לשחררו בערובה ואף חזר על המעשים שבגינם הועמד לדין, תוך הפרת תנאי השחרור, מעיד על עצמו שאין לתת בו אמון וכי הוא מסוכן לציבור. התנהגות כזאת גם מבססת חשש כי נאשם כזה ימלט מאימת הדין וישבש את הליכי המשפט.

פרשת התביעה במשפטו של המשיב נסתיימה ביום 8.11.98. לפי בקשתו של בא כוח המשיב לא התחילה פרשת ההגנה באותו יום אלא נקבעה, לסיום פרשת ההוכחות, ליום 17.12.98. באת כוח המבקשת הודיעה בדיון כי תוגש מצידה בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת לקבוע תאריכים נוספים לצורך סיום המשפט אם לא יסתיים בתאריך הנזכר.

5.טעמים אלה, בהצטברם יחד, מצדיקים את הארכת מעצרו של המשיב כבקשת המדינה. לפיכך אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל ביום 23.11.98, או עד תום ההליכים במשפטו בת.פ. 573/97 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.