בש"פ 7294/01 מדינת ישראל נ. ארקדי צ'יבס

לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מאתמול שלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום בירור המשפט ולאפשר לו להשתחרר ממעצר בהפקדת ערובה ובתנאים מגבילים. בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירה לפי סעיף 203א(ב) לחוק העונשין, ולצדה גם עבירות של סרסרות למעשה זנות, כליאת שוא וסחיטה באיומים. בקשת המדינה לפני בית המשפט המחוזי היתה להארכת מעצרו של המשיב עד לסיום עדותה של המתלוננת, שהיא תושבת חבר המדינות, ואשר בסיום עדותה יש כוונה לשלח אותה בחזרה לארצה. ביסוד הבקשה למעצר הוצב החשש, שאם לא ייעצר עלול המשיב לפגוע במתלוננת, להדיח אותה בעדות. כן נטען שבעצם שחרורו ממעצר יהיה כדי להרתיע את המתלוננת ממתן עדות נגדו במשפט. השופט המלומד סבר שאכן קמה עילה למעצרו של המשיב, אלא שבנסיבות העניין, ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חילופית.

לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת השופט ביחס לעצם האפשרות שניתנה למשיב להשתחרר ממעצר. עם זאת נראה לי כי יש להתערב בהגדרת תנאי השחרור. השופט קבע כי לצד ערבויות אחרות מוטל על המשיב להפקיד סך של 5,000 ₪ במזומנים. אני סבור שהסכום שנקבע איננו מהווה ערובה מספקת למניעת הסיכון ולפיכך אני מחליט להגדילו לסך 50,000 ₪, שיופקד אם במזומנים ואם בערבות בנקאית. לתנאי השחרור שקבע השופט המלומד יתווסף איסור המוטל על המשיב לקיים קשר כלשהו, בין ישיר ובין עקיף, עם המתלוננת. להסרת ספק מודגש כי הפרת תנאי זה תצדיק את החזרתו של המשיב למעצר לאלתר וכן את חילוט הערבויות, לרבות הערבון במזומנים. המשטרה תיידע את המתלוננת בדבר קיום האיסור הזה ותורה לה לדווח מיד על כל פניה שתבוא לה, אם תבוא, מצד המשיב או מטעמו. יתר תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי יעמדו בתוקפם. כל עוד לא ימלא המשיב את כל התנאים יישאר במעצר ושאלת שחרורו תוכל לעמוד לדיון, במסגרת בקשה לעיון חוזר, רק לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת.

בית המשפט המחוזי הועיד את שמיעת עדותה של המתלוננת ליום 1.11.01. המועד איננו רחוק, אך בנסיבות העניין ראוי היה לדעתי להחיש את המועד במידת האפשר.