בש"פ 7296/03 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' אחיטוב הרטמן ), לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר הואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין ) ושוד מזוין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום, קשר העורר קשר עם שלושה נוספים לביצוע שוד מזוין. במסגרת הקשר ולשם קידומו, גנבו השלושה קסדת אופנוע, מעיל ותיק המשמשים שליחי רשת פיצריות באזור, ואף רכשו מבעוד מועד אלה קפיצית, אזיקונים וסרט הדבקה. לאחר שוידאו באמצעות שיחת טלפון כי מלבד נערה בת 17 אין איש בדירה, ותוך שאחד מהם מתחזה לשליח פיצה, שכנעו את הנערה לפתוח את הדלת. עם פתיחת הדלת, תפס אחד הנאשמים את הנערה בחוזקה בעוד נאשם אחר מכה אותה באלה בראשה. העורר ונאשם נוסף לקחו את הנערה לחדר ההורים בדירה, שם תחקרו אותה לגבי מקום המצאות הכסף. לאחר שהצביעה הנערה על המקום המבוקש, אזקו הנאשמים את ידיה ורגליה, שמו מטפחת על ראשה והדביקו על פיה סרט הדבקה. הארבעה גנבו מהדירה כ–210 יורו, 400 דולר אמריקאי, תכשיטים ומכשיר "סוני – פלייסטיישן" בהם התחלקו במועד מאוחר יותר.

בית המשפט המחוזי נעתר כאמור לבקשת המדינה, וביום 25.6.03 הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מאחר ולא היתה בפניו מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, נפנה בית המשפט לבירור האפשרות של חלופת מעצר. בהתחשב בהיות העורר מעורב בפלילים בעבר בעבירות הכוללות, בין היתר, תקיפה, סמים והתפרצות, ובהתחשב בעובדה שאת העבירה נשוא ערר זה עבר בזמן שהיה נתון בחלופת מעצר תוך הפרת התנאים, קבע בית המשפט קמא כי על-אף גילו הצעיר, כבד החשש שחלופת מעצר לא תפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו.

בפניי טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל מכריע להיותו של העורר קטין ולחלקו המצומצם בעבירות המיוחסות לו. כן טען כי היה מקום להתחשב בכך שנאשם אחר בפרשה שוחרר לחלופת מעצר, למרות שנטל חלק פעיל יותר בביצוע העבירה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.8.03, התברר כי לא נמצאה באותה עת חלופה מתאימה למעצר עבור העורר. שירות המבחן המליץ במועד זה על טיפול והסתכלות במעון "גיל-עם", אשר מקום בו היה אמור להתפנות לקראת חודש ספטמבר. לפיכך, דחיתי את ההחלטה עד לקבלת תסקיר משלים משירות המבחן לקראת התפנות המקום במעון "גיל-עם". מתסקיר המבחן שנערך לעורר בספטמבר עולה כי הוא מסרב לחלופת המעצר שהוצעה לו במעון "גיל-עם" וכי הוא מעוניין להיקלט במסגרת מעון פרטי בתנאי פנימייה, בשם "בית זהבה". בדיון נוסף שהתקיים בפניי ביום 11.9.03, הדגיש חזור והדגש בא-כוח העורר, כי המעון "בית זהבה" הנו המסגרת הטיפולית הראויה למרשו, היות ובאווירה חמה ותומכת יועמדו לרשותו מיטב בעלי המקצוע תוך איון מסוכנותו, כנדרש מחלופת מעצר. נציגת שירות המבחן לנוער, אשר נכחה בדיון, הסבירה כי "בית זהבה" הנו מעון פרטי שאינו בפיקוח משרד העבודה והרווחה ולפיכך, לא תוכל להביע דעתה עליו. בהסתמך על עמדה זו, טען בא-כוח המשיבה כי בהעדר פיקוח מטעם המדינה, לא ניתן יהיה להבטיח כי המוסד המוצע מהווה חלופה ראויה שיש בה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

לבקשת בית המשפט קיבלה על עצמה קצינת המבחן לנוער לערוך בירור חוזר בדבר התאמתו של מעון "בית זהבה" לשמש כחלופת מעצר לנוער. בהודעה נוספת שהגישה לבית המשפט ציינה כי מן הבדיקה שערכה עם רשות חסות הנוער ועם הממונה הארצית על הטיפול וההשמה ברשות חסות הנוער אמנם עולה, כי "בית זהבה" אינו מסגרת חינוכית טיפולית המוכרת על-ידי משרד הרווחה והוא אינו נמצא בפיקוח רשות חסות הנוער. לפיכך, שירות המבחן אינו מפנה נערים למסגרת זו כחלופה למעצר.

נוכח עמדתו זו של שירות המבחן דומה כי יהיה מקום לכך שהעורר ובא-כוחו ישקלו שנית את אפשרות השהייה במעון "גיל-עם" כחלופת מעצר אפשרית; אלא שלאור סירובו של העורר להיקלט במקום לתקופת אבחון והסתכלות ולאור הצורך לתת מענים דחופים לנערים הממתינים להיקלט במסגרת זו, מקומו של העורר במעון "גיל-עם" כבר אויש על-ידי נער אחר. לפיכך, חלופת המעצר היחידה שנמצאה מתאימה לעורר על ידי שירות המבחן כבר איננה רלוונטית לעת הזאת.

אודה, כי הוטרדתי לא מעט ביחס לשחרורו של העורר לתנאי חלופה. מצד אחד, המעשים המיוחסים לו הם חמורים והוא ביצע לכאורה את המעשים תוך הפרה של תנאי חלופה שהושתו עליו ולאחר שהספיק לצבור תיקים פליליים בעברו. מן הצד האחר, מדובר בקטין הנתון כבר תקופה ממושכת במעצר ומשפטו טרם החל להתברר. שותפיו של הקטין לעבירה שוחררו לתנאי חלופה, אף כי נסיבותיהם האישיות שונות והם לאחר הודיה בבית המשפט. שירות המבחן לנוער סבור כי בעניינו של העורר, בהבדל מהאחרים, יש מקום לאבחון במסגרת מתאימה. בעת הדיון עלתה האפשרות כי העורר ישהה בתנאי חלופה בהוסטל "נופית". העורר היה מוכן לכך, אך שירות המבחן לא ראה לאפשר ברירה זו.

הגעתי למסקנה כי ראוי שהעורר ישוחרר לחלופה, אולם מן הראוי כי מקום ותנאי שהייתו יהיו מקובלים על שירות המבחן לנוער. אציין עוד כי מהתסקיר עולה כי העורר נתון כיום במעצר בכלא "אופק", שם הוא שוהה באגף החצי פתוח ונמצא במסגרת לימודית. עוד מתסקיר המעצר המשלים שנערך לעורר בחודש אוגוסט עולה כי הוא מעדיף להישאר במעצר בכלא "אופק" על-פני העברתו למעון "גיל-עם". ראוי אפוא, שהחלופה שתמצא בשלב זה תספק לו מסגרת נאותה, בשים לב למצבו. במצב שנוצר, אני מורה כי אם יסכים לכך, ישוחרר העורר לחלופת מעצר במעון "גיל-עם". אם לא יימצא מקום ב"גיל-עם", או אם יעמוד העורר בסירובו, תיבדק על ידי שירות המבחן אפשרות להשמתו בתנאי חלופה בהוסטל "נופית" או במסגרת מוסדית מתאימה אחרת.

עם התפנות מקום ב"נופית" או במוסד מוכר ומתאים אחר ישוחרר העורר לחלופה בהתאם. כאמור, בנסיבותיו המיוחדות של העורר, תיבחן כל חלופה מוצעת לאחר קבלת עמדתו של שירות המבחן לנוער, לפיה יהיה בה כדי לספק מסגרת של חלופה מתאימה לעורר.