בש"פ 7300/04 פריד חדיג'ה נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא. הוא נאשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. הנפגעת עקב המעשה המיוחס לעורר הייתה אשתו. בית משפט השלום נעתר לבקשתה של המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב – נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.בכתב האישום נאמר, כי בחודש יוני האחרון דרש העורר מאשתו לבוא עימו ברכבו. הדבר אירע לאחר שהעורר טען, כי שמע את אשתו משוחחת עם גבר אחר. העורר הסיע את אשתו לשדה נטוש בעיר מגוריהם קלנסוואה ושם שלף אולר ודקר את אשתו מספר דקירות. שתי הערכאות שקדמו לי מצאו כי קיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע למיוחס לעורר. לא מצאתי כי נפלה שגגה בעניין זה. אכן, המתלוננת לא מסרה בהודעותיה הראשונות במשטרה כי בעלה הוא זה שדקר אותה, אלא מסרה גרסאות אחרות לגבי נסיבות פציעתה. עם זאת, נמצא בחומר הסבר מדוע לא גילתה בתחילת הדברים שהעורר הוא זה שפגע בה. המקרה אינו חריג שכן בסיטואציה שבה נפגעת אישה מבן-זוגה קיימת התלבטות קשה האם להגיש תלונה. מכל מקום נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה, כדעתם של בתי המשפט שקדמו לי.

3.בענייננו קיימת אף עילת מעצר והמסוכנות בולטת על פני הדברים. אכן לעורר אין עבר פלילי, אך מחוות דעת פסיכיאטרית שנעשתה לגביו עולה, בין היתר, כי סף הגירוי וסף התיסכול אצלו נמוכים וכי הוא סובל מהתפרצויות זעם. יצוין, כי העורר נפגע בשתי תאונות דרכים. כתוצאה מכך הוא סובל מנכות גופנית ואף מפגיעה מוחית אורגנית. בחוות הדעת הפסיכיאטרית הומלץ להמשיך בטיפול הפסיכיאטרי במסגרת המרכז לבריאות הנפש שליד שירות בתי הסוהר. נאמר לי כי בימים הקרובים צפוי כי יועבר העורר למעצר רגיל.

4.המקרה מצביע כאמור על מסוכנות ולא נראה לי כי קיימת הצדקה לעשות שימוש בחלופת מעצר. לפיכך הערר נדחה.