בש"פ 7301/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופט רון שפירא), בה נדחתה בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר בענין מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחר, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות, שוד, החזקה ונשיאת נשק שלא כחוק והחזקת סכין.

על-פי האישומים, העורר ושותפו קשרו קשר לבצע שוד בביתה של המתלוננת, קשישה ילידת 1927, בכפר ראמה. הם הגיעו לביתה בשעות הערב, מצויידים באקדח וסכין, כשהם רעולי פנים ולובשים כפפות. בבית שהו המתלוננת והמטפלת שלה. העוררים הכניסו, תוך שימוש באלימות, את המטפלת לחדר השינה, שם שהתה המתלוננת, תוך שהם תוקפים את המטפלת במכות בראשה, ואוחזים בשערותיה. הם איימו בפגיעה במתלוננת והמטפלת באמצעות הצמדת אקדח לראשן, והטחת האקדח והסכין על המיטה. בנה של המתלוננת, אשר שמע צעקות מן הבית, רץ למקום, תוך שהעורר וחברו נמלטו מהבית לאחר שגנבו את ארנקה של המתלוננת, ובדרכם פגעו בבן. השותף ירה לעבר הבן ופצע אותו בכתפו. כתוצאה ממעשים אלה, נגרמו למטפלת פצעים בראש, ולבן-שבר פתוח בצוואר, שבגינו נזקק לאשפוז במשך תשעה ימים.

3.

ביום 21.5.08 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה זו נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד העורר. כן נקבע, כי קיימת עילת מעצר מוצקה, שעיקרה מסוכנות וחשש להשפעה על המתלוננת ועל עדים אחרים, כולם מהיישוב בו מתגוררים העורר ושותפו. כן עלה חשש להימלטות העורר מן הדין, לאחר שנמלט מהמשטרה כאשר היה דרוש לחקירה, ורק בשלב מאוחר יותר הסגיר עצמו. בהחלטה קודמת הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מבחן, אולם עד למועד ההחלטה לא הוגש תסקיר עקב עיצומים בשירות המבחן. בית המשפט קבע כי לאחר בחינת מכלול הראיות, אין הוא רואה מקום לבחון חלופת מעצר. הוא נתן משקל לנסיבות החמורות של העבירות המיוחסות לעורר - של שוד בצוותא, שתוכנן בקפידה תוך שימוש בנשק חם וקר ובאלימות קשה שהופנתה כלפי אישה קשישה, ושדידת כספה. בכל אלה ראה תעוזה ומסוכנות רבה, שאינן מאפשרות את שחרור העורר מן המעצר. וכל זאת, חרף קיומן של נסיבות לקולא - גילו הצעיר של העורר, והעדר עבר פלילי. בהתאם לכך, ציווה בית המשפט על מעצרו של העורר ושל השותף עד לתום ההליכים (להלן - ההחלטה המקורית).

4.

כנגד החלטה זו הגיש העורר ושותפו ערר לבית משפט זה (בש"פ 5091/08, 5217/08, כב' השופטת ארבל ), אשר נדחה. בית המשפט קבע כי אין הוא רואה מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי, הן לענין קיומן של ראיות לכאורה והן לענין חלופת המעצר. בעניינו של העורר נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו לביצוע המעשים המיוחסים לו. אשר למסוכנותו של העורר, נקבע כי:

" העוררים ביצעו שוד מתוכנן ואלים, תוך שימוש בנשק קר וחם, כאשר קורבן השוד היא אישה קשישה וחסרת ישע הנזקקת לעזרת מטפלת. מעבר לכך, העוררים איימו על חייהן של המתלוננת והמטפלת לאורך השוד, גרמו למטפלת פציעות שונות ואף ירו במהלך מנוסתם לעבר בנה של המתלוננת. אין חולק כי מעשים אלו, המדגימים כי העוררים לא היססו להשתמש באלימות ובנשק קר וחם באופן שלוח רסן, מלמדים כי נשקפת מהם מסוכנות לציבור המצדיקה, כשלעצמה, את מעצרם".

(שם, פסקה 7).

5.

עם תום העיצומים בשירות המבחן, ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של העורר, הוגשה מטעמו בקשה לעיון חוזר במעצרו. בקשה זו נדחתה, בעיקר תוך הסתמכות על ההחלטות הקודמות בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ותוך ציון העובדה כי למרות שההמלצה בתסקיר הינה חיובית, ההחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי התבססה על ההנחה כי אין לשחרר את העורר גם מתוך הנחה שהתסקיר יהיה חיובי, וזאת נוכח חומרת המעשים, ומסוכנות העורר המשתקפת מהם. גם בבקשה לעיון מחדש שעמדה בפניו, החליט בית המשפט המחוזי כי אין בעיון בתסקיר המבחן כדי לשנות מהחלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי מיום 21.5.08.

6.

מכאן הערר שלפני על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

בערר הנוכחי, טוען העורר כי אין להמשיך את מעצרו מכמה טעמים. נטען, כי ראיות התביעה "הינן נסיבתיות וחלשות, ויש להן יותר מהסבר אחד". בהקשר זה מעלה ב"כ העורר מספר טענות הנוגעות לחומר הראיות, שנטען כי מעידות הן על היותן נסיבתיות ודלות. עוד טוען העורר, כי לא נבחנה כראוי חלופת מעצר בעניינו, ובית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, לגילו הצעיר, ולתסקיר שירות המבחן לנוער שהוגש בעניינו, אשר כלל המלצה בדבר שחרורו ממעצר. ב"כ העורר גם טוענת כי אין חשש כי מרשה ישוב לבצע מעשים דומים, או שישבש הליכי משפט.

7.

דין הערר להידחות.

המדובר באישומים חמורים ביותר המיוחסים לעורר ולשותף לעבירה, שנסבו על שוד של קשישה, ילידת 1927, אשר העורר ושותפו תכננו לשדוד. הם תקפו את המתלוננת תוך שימוש בנשק חם וקר, והפעילו עליה כוח כדי לגלות את מקום הימצא כספה, ושדדו אותו ממנה תוך הפעלת אלימות קשה.

המסוכנות העולה מן העורר נוכח נסיבות העבירות המיוחסות לו ניכרת על פניה, וכן עלה חשש להשפעה על המתלוננת ועל עדים אחרים שכולם מתגוררים באותו יישוב בו מתגוררים העורר, שותפו וקרבן העבירה. עוד עלה חשש להימלטות העורר מן הדין עקב בריחתו מן המשטרה כאשר נדרש לחקירה, והסגרת עצמו רק בשלב מאוחר.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו המקורית קבע כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות להחלטת מעצר עד תום ההליכים. כן קבע, כי קיימות מספר עילות מעצר אשר בהצטברותן מצדיקות את המשך מעצרו של העורר, אף בלא המתנה לתסקיר מבחן, עליו הורה בהחלטה קודמת.

בית המשפט העליון, בערר שהובא לפניו, אימץ את קביעות בית המשפט המחוזי בהחלטתו המקורית הן לענין התשתית הראייתית, והן לענין עילת המעצר, ולענין המסקנה כי אין להורות על חלופת מעצר. תסקיר המעצר הוגש רק מאוחר יותר, לאחר סיום שביתת שירות המבחן. מהשתלשלות דברים זו עולה, כי הענין בהיבטיו הראייתיים ומבחינת עילות המעצר הנובעות ממנו, הוכרע באופן סופי על-ידי שתי ערכאות, ואין מקום לחזור ולהעלותו. ערכאות אלה חזרו וקבעו כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית, מתקיימות עילות מעצר, ואין מקום לחלופת מעצר.

השאלה היחידה העולה היא - האם יש בתסקיר המעצר שהוגש לאחר מכן כדי להצדיק סטייה מקביעות אלה.

תסקיר המעצר מיום 28.5.08 כולל המלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחותו בכפר עוספייא, להוסיף לכך איזוק אלקטרוני, ולאפשר מעקב שירות המבחן לנוער.

תסקיר המעצר אינו מתמודד כלל עם בעיית המסוכנות של העורר, ואף לא עם החשש להימלטות, העולה מהתנהלותו לאחר ביצוע העבירות המיוחסות לו. שירות המבחן התרכז בנסיבות האישיות-משפחתיות של העורר, ולא בחן את ההשלכות העשויות לנבוע משחרורו לביטחון הציבור ולתקינות ההליך השיפוטי.

בנסיבות אלה, נראה לי כי אין בהמלצות שירות המבחן כדי לשנות את איזון השיקולים שנעשה בידי ערכאות השיפוט בהליך הקודם. גם בהנחה שניתן למצוא חלופה יעילה, הנתונים המצביעים על הצורך להגן על הציבור מפני העורר הם כה רבי משקל, עד שגם בקיום חלופה, אין כדי לגרוע ממשקלן של עילות המעצר, ומן הצורך להגן על קרבנות פוטנציאליים מפני מסוכנותו המופלגת של העורר, כפי שנצטיירה במעשה השוד האלים כלפי אישה קשישה. קטינותו של העורר על גבול הבגירות, והיותו חסר עבר פלילי נלקחו בחשבון, אך בצדק לא ניתן להם משקל מכריע, שיש בו כדי לגבור על החובה להגן על ביטחון הציבור מפני העורר ולשמור על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש, שאינם מובטחים אם העורר ישוחרר.

לאור האמור, יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה לעיון חוזר, ולדחות את הערר.