בש"פ 7306/12 חיים יוסי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) במ"ת 5870-08-12 מיום 23.9.2012, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיקרי כתב האישום

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על כך שביום 21.7.2012, בשעה שישב בסמוך לחנות ברחובות, פנה אליו המתלונן, אמר לו שלום תוך שהוא נוגע בלחיו של העורר, והתרחק מהמקום. העורר החל ללכת בעקבות המתלונן כשהוא אוחז בסכין מאחורי גבו, שאל את המתלונן "מה זה הליטוף הזה בפנים", דחף אותו ובהמשך דקר אותו מספר דקירות בצוואר, בחזה, במותן ובגב. בתגובה הכה המתלונן את המשיב באמצעות ידו. כתוצאה ממעשיו של העורר, נגדמו למתלונן פצעי דקירה בחזה, בצוואר, במותן ובגב, פגיעה בריאה ושבר בכף היד.

הליכי המעצר

3.

ב"כ העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וביום 16.8.2012 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת עובדיה) כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של העורר לצורך בחינת חלופה למעצר.

4.

שירות המבחן בחן את מסוכנות העורר וציין כי ישנם גורמים מגבירי סיכון בעניינו: שימוש בסמים ובאלכוהול, מעורבות חוזרת בעבירות אלימות, חומרת ההתנהגות האלימה בתיק זה, והעובדה כי הליכים קודמים והמאסר המותנה התלוי ועומד לחובת העורר, כל אלה לא הרתיעוהו. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות אלימה מצדו של העורר. עם זאת, העריך שירות המבחן כי תחת מעורבות מוגברת של בני משפחתו, יכבד העורר תנאי שחרור ממעצר מגבילים ויתנהג באופן ראוי. לפיכך, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר לבית סבו וסבתו, בפיקוחם של דודתו, חברת משפחה ואחי סבו.

5.

ב"כ העורר ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן. המשיבה התנגדה לקבלת ההמלצה. המשיבה טענה כי אין אפשרות ליתן אמון בעורר בשל אופי העבירה ובשל גורמי הסיכון אשר עליהם עמד שירות המבחן. עוד ציינה המשיבה כי המפקחת המרכזית שאותה הציע העורר, דודתו, אינה דמות סמכותית. שכן, היא העידה כי התקשרה אל העורר ביום שבו חיפשה אותו המשטרה, הפצירה בו להסגיר את עצמו, אך העורר לא שעה לעצתה ומצא לנכון להסגיר את עצמו רק שישה ימים לאחר האירוע. מטעמים אלה סברה המשיבה כי בנסיבות העניין אין מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת.

6.

בית המשפט המחוזי עמד על הצורך במיגור תופעת האלימות ועל חובת בית המשפט לתרום את חלקו לשם כך. בית המשפט ציין כי שירות המבחן, מעצם תפקידו, מתמקד באינטרס של העורר ובנסיבותיו האישיות, אולם חובתו של בית המשפט לאזן זאת עם אינטרס הציבור והגנה על שלומו. בית המשפט ציין כי העבירה המיוחסת למשיב חמורה ביותר ומצביעה על מסוכנות קשה. לאחר ביצוע העבירה נמלט העורר מן המקום, ולמרות שידע כי הוא דרוש לחקירה מצא לנכון להתייצב במשטרה רק שישה ימים לאחר האירוע. עוד ציין בית משפט כי העבירה נעברה בעת שעונש של מאסר-על-תנאי בר-הפעלה מרחף מעל ראשו של העורר, דבר שלא הרתיעו מביצוע העבירה. בית המשפט התחשב בכך שאין זו הרשעתו הראשונה של העורר בעבירות אלימות. בנסיבות אלו, סבר בית המשפט כי העורר אינו ראוי לאמון בית המשפט, ולכן אין לשחררו לחלופת מעצר. כמו כן ציין בית המשפט כי על מנת להילחם בתופעות אלימות מעין אלו אין להסתפק באמירת דברים, אלא יש להורות על מעצר עד תום ההליכים כדי לשדר מסר ברור כי אין נותנים אמון במי שדוקר אחרים באמצעות נשק קר. מכאן הערר.

טענות הצדדים

7.

לטענת ב"כ העורר שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את המלצת שירות המבחן והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. ב"כ העורר טוען כי בית המשפט לא נתן דעתו לגילו הצעיר של העורר, לעובדה שמעולם לא ריצה עונש של מאסר בפועל, ולנסיבותיו האישיות הקשות של העורר. עוד טוען ב"כ העורר כי בית המשפט לא התחשב בכך שהעורר כיבד בעבר תנאים מגבילים וכי קיימת חלופת מעצר טובה בעניינו. ב"כ העורר מוסיף וטוען כי לחובת העורר הרשעה אחת בעבירות אלימות מאוגוסט 2009, עת היה בן 18, וכי בשלוש השנים שחלפו מאז לא הסתבך העורר בעבירות נוספות ואף החל לעבוד בצורה מסודרת. עוד טוען ב"כ העורר כי מעצרו של העורר לתקופה ארוכה ובגיל כה צעיר עשוי להשריש בתוכו נורמות עברייניות, ולעומת כן, שחרורו לחלופת מעצר עשוי לסייע לו בשיקומו. אין לזקוף לחובתו של העורר את העובדה שהסגיר עצמו למשטרה לאחר שישה ימים. בתחילה נבהל ונלחץ, אך התעשת וניגש למשטרה מיוזמתו. האירוע העברייני לא תוכנן מראש, אלא הוא פרי של התלקחות רגעית. מעצרו של העורר עד כה, נותן בו את אותותיו ויש בו כדי להרתיע את העורר אשר הפנים את לִקחו ואת משמעות המעשה.

8.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי רק בדרך נס לא הסתיים האירוע בתוצאה קשה עוד יותר. בעבר הורשע העורר בעבירת אלימות נגד עובדי ציבור, קיבל עונש של מאסר-על-תנאי, ולא ידע לנצל את ההזדמנות שניתנה לו. גם מן הקשר עם שירות המבחן לא ידע להיתרם. הארוע הנוכחי מלמד על הסלמה במקום על רגיעה, וחרף נסיבותיו האישיות שומה להעדיף את בטחון הציבור.

דיון והכרעה

9.

יש טעם בטיעוני ב"כ הצדדים מזה ומזה. במיוחד אמורים הדברים ביחס לדברי ב"כ העורר על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של העורר, ואלו מחייבים מידה של רחמים ועידוד. אך גם דברי ב"כ המשיבה הם נכוחים. אלימות שכזו באמצעות סכין, שנתלקחה מעניין פעוט, ואשר יכלה להיות גם קטלנית, על רקע עבר אלים קודם, מחייבת להעדיף את בטחון הציבור. המפקחים טובים המה, אך האלימות החוזרת ונשנית, מאסר-על-תנאי תלוי ועומד, וההתמכרות לסמים ולאלכוהול, אינם מאפשרים חלופה למעצר.

10.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הערר.