בש"פ 7307/05 רמי עזרן נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית-משפט השלום בירושלים ביום 6.7.05, אשר על פיו הועמד העורר לדין בגין עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיף 382 לחוק; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק ועבירת החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 4.5.05 בסמוך לשעה 15:30, תקף העורר את חיים וקנין (להלן: המתלונן) באמצעות סכין ואף איים על חייו, יחד עם אדם אחר בשם שלומי. זאת, בעקבות דברי אחיו של העורר, כי המתלונן ו/או חברו חייבים לו כסף.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום בירושלים, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 28.7.05, הורה בית-משפט השלום על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים מגבילים.

בהחלטה נקבע, כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר וכי קיימת עילת מעצר בענייננו. חרף זאת, קבע בית-משפט השלום, כי על-פי מצוות המחוקק יש לבחון חלופת מעצר וכי לאור המלצת שירות המבחן יש להורות על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים כמפורט בגוף ההחלטה.

על החלטה זו ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

ביום 29.7.05, קיבל בית-המשפט המחוזי את הערר בקובעו, כי אין לקבל את חלופת המעצר עליה החליט בית-משפט השלום והורה להחזיר את העורר למעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בהחלטה נקבע, כי אין חולק שלעורר דפוסי התנהגות עבריינים וכי הינו אדם אימפולסיבי ובלתי צפוי. כמו-כן נקבע, כי מסוכנותו לציבור רבה ובמיוחד לאור עברו הפלילי והפרותיו של צווים שיפוטיים שונים. כמו-כן, בנוגע לחלופת המעצר, נקבע, כי אין ביכולת הפיקוח האלקטרוני (להלן: האזיק), לנטרל ולאיין את מסוכנותו של העורר, לאור העבודה שהוא הוכיח, כי לא ניתן לסמוך עליו, גם לאחר מתן ערבויות שונות, יש להשאירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.באת-כוח העורר טוענת, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את חלופת המעצר, עליה החליט בית-משפט השלום. לטענתה, חלופת המעצר כוללת גם שני ערבים נורמטיביים ובנוסף, ערבויות צד ג' בסך של עשרים אלף ש"ח. לטענתה, יש בכל תנאי השחרור ביחד כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. כמו-כן, לטענתו, העורר התחיל דרך שיקומית במסגרתה שהה ב"בית נועה" עבר טיפול באלימות ואינו נוהג יותר באלימות כלפי אשתו, ממנה התגרש בינתיים. בנוסף, לטענתה, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של העורר בהיותו בן למשפחה חד הורית אשר ננטש על-ידי אביו בגיל שלוש.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי העורר הינו מפר סדרתי של חלופות מעצר ולפיכך אין לסמוך עליו יותר. בנוסף, טוענת באת-כוח המשיבה בנוגע לאזיק האלקטרוני, כי המדובר בכלי חדש שנמצא בשלבי הרצה ונותן לרשויות החוק התראה לאחר מעשה שיש הפרה. לכן, לטענתה, לא יכול כלי זה לאתר את העורר אלא רק להודיע שיש הפרה מצידו ותו לא. לטענתה, בענייננו, אין לכלי זה כל ערך. לפיכך, לטענתה, לאור העבירות המיוחסות לעורר כעת, אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטות הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.

לעורר עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות בגינן ריצה, בין היתר, מאסרים בפועל וכן תלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי חבי הפעלה. כמו-כן, העורר הפר בעבר צווי בית-משפט וביניהם צו שאוסר עליו להתקרב לאשתו לאחר שתקף אותה, וצווי מעצרי בית. בכך שהוא הפר צווים שיפוטיים אלו נראה, כי אין לסמוך עליו וכי קיימת מסוכנות הנשקפת ממנו.

בנוסף, נראה, כי העורר אינו משתף פעולה עם שירות המבחן. בתסקיר שירות המבחן מיום 20.7.05 נאמר, כי העורר מתקשה להציב לעצמו גבולות ולעמוד בתנאים מגבילים וכי התנהלותו בקשר הטיפולי הינה שטחית ובלתי יציבה וכי לאחרונה אף שקל המטפל להפסיק את הטיפול בו.

לפיכך, נראה לי, כי לאור עברו הפלילי, מסוכנותו של העורר לשלום הציבור רבה, ורק בנסיבות חריגות ניתן יהיה לאיינה בחלופת מעצר אשר תשיג את תכלית המעצר. זאת, במיוחד לאור העובדה שבעבר, ניתנו לו מספר הזדמנויות עת הוארכו שני מאסרים על-תנאי אשר היו תלויים ועומדים כנגדו, אולם העורר בחר לשוב לדרך העבריינית עת ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום נשוא הערר.

החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה.

סוף דבר, הערר נדחה.