בש"פ 7312/03 נעים נססרה נ. מדינת ישראל

העוררים הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יחד עם 6 נאשמים נוספים. בכתב האישום יוחסה להם עבירה של סחר בסמים. כל הנאשמים בכתב אישום זה מואשמים בקשר להפעלת "תחנת סמים" ומכירת סמים באותה תחנה בשיטת "הכספומט". מתברר כי לתחנה אשר נמכרו בה באופן אינטנסיבי סמים מסוג קוקאין והרואין, הוחדר סוכן משטרתי שהוא שוטר, אשר הצליח לשהות בתחנה ולפעול מתוכה באופן שעמד מקרוב על העיסוק בסחר במקום, והכיר את המעורבים שהיו פעילים בה. הודעותיו של הסוכן הן הראיה המרכזית נגד העוררים ושותפיהם לעבירה. על-פי הנטען בכתב האישום, שני העוררים הם בעלי תפקידים בדרג בכיר בהיררכיה העבריינית של מוכרי ומפיצי הסם. העורר 1 הינו בנו של נאשם 3 בכתב האישום, ולפי המתואר בכתב האישום הוא זה שנתבקש על ידי הסוכן לדאוג לכך שתגיע אספקה של הסם כאשר נגמר המלאי בתחנה, הוא גם זה שנתן הנחיות למוכרים ביחס לבחינת איכויות הסם ואופן הפצתו של משלוח סם חדש שיש להציגו לצרכנים. על פי הודעת הסוכן, מייחס כתב האישום לעורר 1 גם מכירה קונקרטית של מנת סם אותו העביר מאחד מבעלי התחנה ומסרו לצרכן שהגיע לכספומט. לעורר 2 מייחס כתב האישום תפקיד של ספק הסם לתחנה. לפי הנטען כאשר דווח לבעלי התחנה, בין באמצעות העורר 1 ובין בדרך אחרת, כי מלאי הסם נגמר, היו אלה פונים לעורר 2 והוא התייצב זמן קצר לאחר מכן עם אספקה חדשה בכמות ניכרת. עוד מואשם עורר זה במכירת שתי מנות סם מסוג חשיש לסוכן.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל), ציווה על מעצרם של העוררים ושל נאשמים אחרים באותו כתב אישום עד לתום ההליכים במשפטם. מכאן הערר שבפניי.

סנגורם של העוררים טען בכתב ובעל פה וביקש לשכנע כי הראיות המפלילות את מרשיו חלשות הן, זאת בעיקר בשל היות הסוכן המקור העיקרי להפללת העוררים. כך טען הסנגור כי עקב ריבוי המקרים בארועים שהתרחשו בתחנה, אין בידי הסוכן לקשור את העוררים לפעילות שהתנהלה במקום, במידה הנדרשת במשפט הפלילי. למעשה, טוען הוא כי הסוכן יכול לתאר רק ארוע אחד בו באופן אקטיבי פעל העורר 1 למכירת סם. גם באשר לעורר 2 טוען הסנגור כי מספר הפעולות שמייחס הסוכן לעורר זה אינו מספיק כדי להוות תשתית ראייתית להפללתו. בא-כוח התביעה מנגד טען כי הראיות המבוססות על עדות הסוכן הן בעלות עצמה רבה. לטענתו, מדובר בסוכן שהוא איש משטרה אשר הצליח לחדור לתחנת הסמים, ואף לפעול מתוכה כאחד מן הנאשמים. לכאורה, על פי הטענה, אין כל סיבה לפקפק ברצינות הראיות שאסף הסוכן בעת הפעלתו. יש לראות את שני העוררים, לפי הטענה, כשייכים לדרג הניהולי של תחנת הסמים. האחד הוא בנו של "בעל הבית" המעורב באופן פעיל בעסקים, והשני הינו ספק של הרואין וקוקאין הדואג למלאי בתחנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת המעצר של בית המשפט קמא. על פני הדברים נראה כי הראיות המפלילות מוצקות הן, ונוכח סוג העבירות המיוחסות לעוררים והמסוכנות הלכאורית הצפויה משחרורם, אין לראות חלופה למעצר אשר יהיה בה כדי להשיג את מטרות המעצר.

אשר על כן, דין הערר להידחות.