בש"פ 7324/04 נתן סאסי נ. מדינת ישראל

1.הערר שבפניי מכוון נגד שתי החלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרתו של הליך פלילי המתנהל נגד העורר. בהחלטה הראשונה, מיום 17.6.04, הורה בית המשפט (כבוד השופט ח' כבוב) על מעצרו של העורר עד לתום משפטו. בהחלטה הנוספת - זו מיום 3.8.04, קבע בית המשפט (הפעם מפיו של כבוד סגן הנשיא השופט י' גרוס) שאין מקום לעיון מחדש בהחלטת המעצר.

2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לפשע, יבוא סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. ביום 26.5.04 נתפס אדם בשם לירון חדד (להלן – לירון) בשדה התעופה בלוד, לאחר שהגיע בטיסה מהודו עם מזוודה ובה סם מסוכן המכונה ג'ראס, שהינו חשיש איכותי במיוחד, במשקל העולה על 7 ק"ג. באותה טיסה חזר מהודו אף העורר. בכתב האישום נטען כמו כן, כי השניים, לירון והעורר טסו להודו באותה טיסה ביום 30.4.01. המשיבה טוענת, כי העבירות השונות בוצעו יחדיו על ידי השניים. לירון עומד לדין בהליך נפרד. דבריו במשטרה מהווים את התשתית הראיתית העיקרית כנגד העורר.

3.הטענה המרכזית המועלית על ידי הסניגור המלומד הינה, כי חל שיבוש בחקירתו של לירון במשטרה, שכן המשטרה אפשרה לבני משפחתו לשוחח עימו ויחדיו נבנתה על ידם גירסה המפלילה את העורר. ואכן, בא-כוח המשיבה מודה שמחומר החקירה עולה שהמשטרה איפשרה לבני המשפחה של לירון לשוחח עימו. באותן שיחות, כך מסתבר, הם ניסו להשפיע עליו בכיוון הפללתו של העורר. מתברר מן החומר, כי בני משפחתו של לירון מסרו הודעות במשטרה זמן קצר לאחר תפיסתם של השניים במשטרה ועוד בטרם נתאפשר מגע בין בני המשפחה לבין לירון בגידרה של החקירה. כבר מאותן הודעות ניתן ללמוד על מעורבותו של העורר. אפשר שבסופו של יום ייקבע, כי יש לייחס משקל מופחת לדבריו של לירון, אך לא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות אמירה שעוצמתן של הראיות כנגד העורר הינה חלשה ביותר. יש להוסיף, כי בידי התביעה קיימות ראיות מחזקות התומכות בגירסה המפלילה שמסר לירון נגד העורר. כך למשל, הסתבר שהעורר הוא זה שרכש את כרטיסי הטיסה עבור עצמו ועבור לירון. כמו כן, לירון בן 19 שנים ואילו העורר בן 27 שנים. במלים אחרות, הנסיבות מצביעות על כך שמעמדו של העורר בהיררכיה של הקשר הפלילי בין השניים גבוה מזה של לירון. המסקנה היא כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר.

4.השאלה האחרונה היא האם ראוי לשקול חלופת מעצר. בית משפט קמא לא דן בחלופת מעצר. לדעתי, במקרים של ייבוא סמים, בוודאי כאשר מדובר בכמות משמעותית כמו במקרה דנא, אין זה מן הראוי לשקול חלופת מעצר.

5.דינו של הערר להידחות על כן וכך הנני מורה.