בש"פ 7324/96 מוחמד עאדל חייאט נ. מדינת ישראל

1.המבקש הועמד לדין פלילי. על פי כתב האישום (מיום 8.3.91) הוא היה חבר בארגון הג'יהאד האיסלמי. הוא קשר קשר (בפברואר 1991) עם שני אחרים לרצוח את השומר המוצב בבניין מחלקת התברואה של עירית ירושלים. הוא נתן להם סכין להרוג בו את השומר. השניים ניסו להרוג השומר ונכשלו. בגין כל אלה יוחסו למבקש נסיון לרצח, חברות בארגון טרור, קשירת קשר לפשע וחברות בהתאחדות בלתי מותרת. בפרט האישום השני נאמר כי המבקש החליט עם אחר להצית רכב מסחרי השייך ליהודי. הוא שפך על הרכב בנזין והציתו. בפרט זה יוחסה למבקש עבירה של הצתה. המבקש הודה בעובדות כתב האישום. הוא הורשע על פי הודאתו. הוטלו עליו שתיים-עשרה שנות מאסר בגין העבירות שיוחסו לו בפרט האישום הראשון, ושלוש שנות מאסר - מהן שנתיים במצטבר - בגין עבירת ההצתה שבאישום השני. המבקש לא ערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

2.בפני בקשה לקיום משפט חוזר. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי התיקים נגדו "נתפרו ופוברקו", והכל כדי להושיבו בכלא, על לא עוול בכפו. לעניין האישום הראשון (נסיון לרצח) טענתו הינה כי האירוע כולו לא היה אלא קטטה. הנדקר נפל על זכוכית. לעניין האישום השני (הצתה) הוא טוען כי הרכב כלל לא נשרף, והראיה היא שאיש לא חקר אותו על מעורבותו בהצתה כלשהי.

3.בתגובתו הראשונה סבר היועץ המשפטי לממשלה כי יש לדחות את הבקשה לקיום משפט חוזר, ככל שזו נוגעת לאישום הראשון (נסיון לרצח). לעניין אישום זה סבר היועץ המשפטי לממשלה, כי אין בידי המבקש להצביע על דבר שיש בו כדי להצדיק משפט חוזר. המבקש אינו מביא ולו בדל ראיה להוכחת הטענה כי נרקמה קנוניה נגדו. לעניין האישום השני (הצתה) מסכים היועץ המשפטי לממשלה, כי נפלה טעות בהרשעת המבקש. על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היה זה אדם אחר שביצע את העבירה, וזו יוחסה למבקש מתוך טעות. לעניין זה מוכנה המדינה להסכים להארכת מועד הגשת ערעור, ולראות בבקשה למשפט חוזר שהגיש המבקש ערעור על הרשעתו באישום זה (הצתה).

4.בטיעונים בעל-פה בפני בעניין האישום הראשון נטען על ידי בא כוחו של המבקש כי ההודאה שניתנה על ידי המבקש (ביום 19.2.91) נגבתה ממנו בלחץ, במכות ובאיומים של אונס אשתו. ההודעה בבית המשפט - אשר משמשת בסיס להרשעה - ניתנה בלא שהמבקש הבין את פשר הדבר, ובלא שעורך דינו הסביר לו מהות העניין. לגוף העניין נטען כי הקשר עם האחרים לא היה לרציחת השומר אלא אך לגניבת נשק ממנו. כן נטען כי השומר לא נדקר אלא נפגע משברי חלון. לעומתו טען בא כוח המדינה, כי המבקש היה מיוצג על ידי סניגור. טענת הלחץ והאיומים לא הועלתה בבית המשפט. בידי התביעה ראיות עצמאיות - שאינן קשורות להודאת המבקש - המבססות את הרשעתו. המבקש עצמו טען בפני כי לא היה מודע כלל לעיסקה בין פרקליטו לבין המדינה. הוא הודה בביצוע ההצתה, בלא שידע במה הוא מודה. הוא הדין באישום על הנסיון לרצח.

5.במסגרת הטיעונים שאלתי את בא כוח היועץ המשפטי לממשלה אם לחזרה מההודייה בבית המשפט לעניין האישום השני (בהצתה) אין השפעה על משקלה של ההודיה לעניין האישום הראשון (נסיון לרצח). בא כוח היועץ המשפטי לממשלה השיב כי העניין יובא בפני היועץ המשפטי לממשלה. בהודעה (מיום 19.6.97) מטעם פרקליטות המדינה חזרה זו וציינה כי היא מסכימה לראות בבקשה למשפט חוזר שהוגשה על ידי המבקש הודעת ערעור על הרשעתו, ולאחר שתינתן רשות להארכת מועד להגשתה, יהיה ניתן לדון בה במסגרתו של ערעור פלילי. במסגרת זו תסכים המדינה להחזיר את התיק לעניין ההרשעה על נסיון לרצח לבית המשפט המחוזי לשמיעת ראיות, וזאת במסגרת סמכותו של בית המשפט של ערעור על פי סעיף 213 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. לדעת בא כוח המדינה, יש להשאיר את הרשעתו של המבקש באישום זה על כנה, עד לתום בירור הליכי הערעור. לעומתו טען בפני בא כוח המבקש (בתגובתו מיום 1.9.97), כי בקשתו הינה למשפט חוזר "על כל המשתמע מכך, לרבות ביטול הרשעתו בדין".

6.נראה לי כי בבקשה שבפני נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- למתן הוראה לקיום משפט חוזר. סעיף 31 לחוק בתי המשפט קובע:

" משפט

31.(א) נשיא בית המשפט העליון או

חוזר

המשנה לנשיא או שופט אחר של בית

המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי

להורות כי בית המשפט העליון או בית

משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט

חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית,

אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה

מהראיות שהובאו באותו עניין

יסודה היה בשקר או בזיוף,

ויש יסוד להניח כי אילולא

ראיה זאת היה בכך כדי לשנות

את תוצאות המשפט לטובת

הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות,

העשויות, לבדן או ביחד עם

החומר שהיה בפני בית המשפט

בראשונה, לשנות את תוצאות

המשפט לטובת הנידון".

בעניין שבפנינו הוצגו עובדות או ראיות, העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש. עובדות או ראיות אלה הן כי הודאת המבקש בהצתה אינה נכונה, ומן הדין לזכותו מהרשעתו באישום זה. מצב דברים חדש זה עשוי להשפיע במישרין על הרשעת המבקש בנסיון לרצח. גם הרשעה זו מבוססת על הודאת המשיב. מצב הדברים החדש, לפיו ההודאה בעניין ההצתה, אינה נכונה - מצב דברים לו מסכימה המדינה - עשויה להשליך על משקלה של ההודאה בעניין הנסיון לרצח. עניין זה לא עמד כלל בפני בית המשפט המחוזי. מן הראוי לאפשר לבית המשפט לבחון זאת מחדש. אכן, היועץ המשפטי לממשלה מוכן להחזיר העניין לבית המשפט המחוזי לשקילת ההרשעה בעניין הנסיון לרצח, אך הוא מציע כי הדבר ייעשה בגדרי ערעור על ההרשעה. נראה לי כי הדרך הנכונה היא הדרך הקבועה, אותה הציב החוק, למשפט חוזר. המבקש זכאי לכך שהרשעתו תבוטל, וכי עניינו ידון במשפט חוזר. למותר לומר כי אינני מביע כל עמדה באשר להודיית המבקש. עניין זה ייבחן על ידי בית המשפט המחוזי.

7.התוצאה היא, איפוא, כי אני מורה על קיומו של משפט חוזר. המשפט החוזר יתקיים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (בכל הרכב, כפי שיקבע נשיא בית המשפט המחוזי). המבקש ישאר במעצר עשרה ימים מהיום, אלא אם כן הוארך מעצרו על ידי בית המשפט המחוזי.