פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7325/04
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
העורר:
גיא עזיזה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו מיום 26.7.04 בב"ש 92415/04 שניתנה על ידי כבוד השופטת ע'
קפלן-הגלר
תאריך הישיבה: ל'
באב תשס"ד (17.8.04)
בשם העורר: עו"ד
י' פורר
בשם המשיבה: עו"ד
ש' כהן
החלטה
1.הערר שבפניי מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיה נדחה עררו של העורר על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון לעוצרו עד תום משפטו.
2.בכתב האישום שהוגש נגד העורר לבית משפט השלום בראשון לציון נכללים
17 אישומים, ובהם עבירות גניבה, גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון לבצע הונאה בכרטיס חיוב, הפרת הוראה חוקית, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח. בשלב הנוכחי אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביסוסם של האישומים. לו העובדות התמצו באלו שתיארתי אפשר שלא היה מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים. ברם, נתונים נוספים אותם אפרט עתה באופן תמציתי מצדיקים את ההחלטות של הערכאות הקודמות.
3.נגד המשיב תלוי כתב אישום נוסף הכולל עבירות דומות ועבירות נוספות. דיון בעניין כתב האישום האחר נערך בבית משפט השלום בראשון לציון ביום 16.2.04. העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעו לאחר המועד הנזכר - 16.2.04. יתרה מזאת, ביום 19.4.04 הובא העורר בפני בית משפט השלום בחדרה. בהחלטה מאותו יום הוא שוחרר בתנאים מגבילים, כולל מעצר בית מלא למשך ארבעה ימים. כתב האישום הנוכחי מצביע על כך כי ביום 21.4.04, היינו יומיים בלבד לאחר הדיון בחדרה, ביצע העורר עבירות נוספות של גניבה והונאה בכרטיס חיוב. זאת בנוסף לעבירה של הפרת הוראה חוקית, שהרי לכאורה הוא לא קיים את שנצטווה על ידי בית משפט בחדרה, לשהות במעצר בית מלא למשך ארבעה ימים. ואם לא די בכל אלו, מסתבר כי עניינו של העורר בקשר לכתב האישום הקודם נדון בבית משפט שלום בראשון לציון ביום 7.6.04. העורר לא נכח בדיון. נאמר לי, כי אי התייצבותו קיבלה את אישורו של בית המשפט. מכל מקום, מכתב האישום החדש מתברר, כי בו ביום - 7.6.04 - ביצע העורר עבירות נוספות של גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב והמשיך בכך אף ביום המחרת - 8.6.04.
4.נטען בפני, כי הסכום המצטבר של הונאות העורר תוך שימוש בכרטיסי חיוב גנובים הגיע לסכום של 26,000 ש"ח בלבד. עוד נטען, כי שותפו של העורר למעשה העבירה שוחרר. לעניין זה יש להעיר, כי מתברר שאותו אחר היה שותף לחלק קטן מן המעשים המיוחסים לעורר. כמו כן, הופניתי על ידי הסניגור המלומד לתסקיר שירות המבחן שהונח בפני בית משפט השלום. אותו תסקיר המליץ על עשיית שימוש בחלופת מעצר, לפיה יישאר העורר במעצר בית מלא בביתם של הורי אשתו. כאמור, דעתי כדעת הערכאות הקודמות שאין הצדקה לעשות שימוש בחלופת מעצר במקרה זה, חרף המלצתו של שירות המבחן. מתיאור הדברים עולה בבירור, כי אמצעים שונים וחמורים פחות ממעצר מלא לא השיגו את שלהם. לא נותר מוצא אחר אלא לעצור את העורר עד תום ההליכים.
5. הערר נדחה.
ניתנה היום, ל' באב תשס"ד
(17.8.04).
ש
ו פ ט