פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ 7327/98
בפני:
כבוד
השופט י' טירקל
העורר
:
גבורג יגואזריאן
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בתיק
ב"ש 82182/98 שניתנה ביום 18.11.98
על
ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק
בשם העורר: עו"ד
גיל פריינט
בשם המשיבה: עו"ד אלון
אינפלד
החלטה
1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום בשל עבירה של שוד, בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז1977-. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, התנפל העורר על אחראית משמרת בסניף של מרכול וחטף מידיה שקית שבה היו דמי הפדיון היומי בסך 40,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' צ'רניאק), בהחלטתו מיום 18.11.98, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים ומכאן עררו.
2.הדיון בערר התקיים ביום 29.11.98 ובמהלכו התברר כי ביום 1.12.98 אמור בית המשפט לדון באישום לגופו. דחיתי, אפוא, את מתן ההחלטה ובאי כוח בעלי הדין נתבקשו להודיע על תוצאות הדיון ואם יש צורך במתן החלטה.
לפי הודעת בא כוח המדינה מיום 2.12.98 הודה העורר, בישיבה שהתקיימה ביום 1.12.98, בכתב האישום המתוקן והורשע. המשך הדיון נדחה ליום 12.1.99 על מנת שיוגש תסקיר של שרות המבחן. בהעדר הסכמה בין באי כוח בעלי הדין בענין המעצר נתבקשה החלטה.
3.העיון בכתב האישום המתוקן, שעל פיו הורשע העורר, כאמור לעיל, מראה כי הורשע בעבירה של שוד, בנסיבות שתוארו לעיל. שלא כבכתב האישום המקורי שבו נאמר כי העורר היכה את המתלוננת בחוזקה, נאמר בנוסחו המתוקן כי "דחף אותה בידיו בחזה בחוזקה". בתיקון זה, יש כמובן, משום "ריכוך" של הנסיבות - שישפיע, אולי, על מידת העונש - אולם אין בו כדי ליטול מן העבירה שבה הורשע את עוקץ המסוכנות. בכך מתקיימת, אפוא, עילת מעצר.
4.שקלתי אם יש לנקוט דרך של חלופה למעצר והגעתי למסקנה שאין לעשות כן ומכמה וכמה טעמים. הטעם הראשון הוא שכאשר נעצר העורר לא היתה עמו תעודת זהות וכן לא מסר כתובת. טעם שני הוא שהעורר רשום ברישומי צה"ל כעריק מאז 14.10.96 ועד היום עלה בידיו להתחמק. די באלה כדי להראות שיש יסוד רציני לחשש שאם ישוחרר, ואפילו בערובה ובתנאים מגבילים, ימלט מן המעצר.
5.בשולי הדברים אעיר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שעליה הוגש הערר לא נומקה וכל שנאמר בה, ואף זאת לענין החלופה למעצר בלבד, כי "אינני סבורה בנסיבות תיק זה שחלופת מעצר תענה על תכלית המעצר".
מעיד אני על עצמי, אם יש צורך בכך, שדרך הקיצור והתמצות חביבה עלי, אולם במקרה הנדון קוצרו הנימוקים ותומצתו יתר על המידה עד שלא נשאר מהם שריד ופליט. רק בהיסוס רב, ובשל הכרעת הדין שניתנה בינתיים, החלטתי שלא להחזיר את ההחלטה לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים את החובה המוטלת עליו.
6. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ד בכסלו תשנ"ט
(3.12.98).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98073270.
M03