בש"פ 7329/04 זוהיר אבוסרחאן נ. מדינת ישראל

1.העוררים, שהינם קרובי משפחה, מואשמים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. מדובר על סם מסוג קנבוס במשקל של 101 ק"ג. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרם עד תום ההליכים. נגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

2.העוררים נתפסו כאשר כל אחד מהם נוהג בכלי רכב ובו שני שקים של הסם הנזכר. משקלם הכולל של ארבעת השקים עלה כאמור על 100 ק"ג. בית המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה נגד השניים וכי קיימת עילת מעצר. כמו-כן נקבע, כי אין מקום לשימוש בחלופת מעצר.

3.הסניגור המלומד מיקד את טענותיו בעניינו של העורר 2. על פי הנטען, לא ידע העורר 2 שמדובר בשקים המכילים קנבוס. הוא הוביל את השקים על פי בקשתו של העורר 1. אף לפי גרסתו של העורר 1, לא ידע העורר 2 על כך שמדובר בסם. הואיל וחלק מן הסם נתפס במכוניתו של העורר 2, הרי עובדה זו מקבלת משקל ראייתי נכבד נגדו. נתון נוסף שיש לציין הוא, שעל פי החומר מסתבר, כי השקים היו פתוחים והדיפו ריח של קנבוס, כך לפי דברי אחד השוטרים. בנסיבות אלו, ולצרכי שאלת המעצר, אין מנוס מאותה קביעה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, היינו כי קיימת תשתית ראייתית מספקת בעניינו של העורר 2. העניין האחר שיש להתייחס אליו הוא האם, חרף קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר בעניינו של העורר 2. מתברר, כי מדובר באדם שאין לו עבר פלילי. אף שירות המבחן התרשם ממנו בצורה חיובית. אף על פי כן, הנני בדעה כי אין זה מקרה המצדיק שימוש בחלופת מעצר ולו בשל הכמות הגדולה של סם בה מדובר.

4.לא התייחסתי לעניינו של העורר 1 משום שלגביו לא יכול להיות ספק, ולו הקל שבקלים, כי חובה להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. אכן, מקבל אני כי קיים הבדל בין השניים. אך להבדל זה אין משמעות בשלב הנוכחי. אם אומנם יורשעו, ייתכן וההבדל במעורבות הפלילית שלהם, אם אכן קיים, ימצא ביטוי בעונש שיושת.

5. הערר נדחה.