בש"פ 7332/98 חאתם זועבי נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל שלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת בשל עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק, בניגוד לסעיפים 402 (ב) ו- 144 (א) רישא לחוק העונשין תשל"ז1977-. לפי הנטען בכתב האישום קשרו העורר ואחד משלושת הנאשמים (להלן - "המתכננים") - יחד עם אדם נוסף שעליו הוגש כתב אישום נפרד - קשר לשדוד סכום כסף גדול מסניף דואר בנצרת. כן סיכמו המתכננים עם שני הנאשמים הנותרים (להלן - "המבצעים") כי המבצעים יבצעו את השוד בפועל. המבצעים אכן שדדו את הסניף לפי התכנון, תוך שימוש באקדח שבו החזיקו שלא כדין.

בסוד הקשר היה מנהל סניף דואר בנצרת - הוא אותו אדם נוסף שהוזכר לעיל (להלן - "מנהל הסניף") - שהואשם בכתב אישום נפרד בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים וידיעות כוזבות, בניגוד לסעיפים 402 (ב), 284 ו- 243 סיפא לחוק העונשין תשל"ז1977-. לפי המיוחס לו, בתמצית, נפגש עם המתכננים, המליץ על המועד שבו כדאי לבצע את השוד וכן מסר להם ביום המעשה פרטים מדוייקים שהיו דרושים לביצוע. אחרי ביצוע השוד הודיע על כך למשטרה אך לא גילה דבר על חלקו בפרשה, או על חלקם של האחרים, ואף ציין שאינו חושד באיש.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' גלפז), בהחלטתו מיום 20.9.98, ציווה לעצור את המתכננים ואת המבצעים עד תום ההליכים. את מנהל הסניף הורה לשחרר בערובה ובתנאים. מכאן הערר.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא כי בית המשפט המחוזי היפלה, שלא כדין, בין העורר לבין מנהל הסניף, בכך שציווה לעצור את העורר ואילו את מנהל הסניף הורה לשחרר בערובה. לטענתו היה חלקו של מנהל הסניף בפרשה כבד משקל הרבה יותר מזה של העורר, מן הטעם שהשתתף בתכנון וסיפק את המידע החיוני ואף היה נוכח בסניף הדואר בשעת מעשה. העורר, לעומתו, לא היה נוכח בסניף הדואר ולא החזיק בנשק. עוד ציין כי לעורר - שהוא יליד שנת 1965 - כמו למנהל הסניף - שהוא יליד 1969 - אין הרשעות קודמות. עקרון השוויון מחייב, אפוא, לשחרר את העורר בערובה.

לעומתו טען בא כוח המדינה כי חומרת מעשיו של העורר גדולה הרבה יותר מזאת של מנהל הסניף, שעשה מה שעשה בשל פחדו מהמתכננים, וכי האינטרס הציבורי מחייב לעצור את העורר, מחמת סכנתו לציבור, אפילו אין מקום להבחנה ממשית בין שניהם.

3.בהחלטתו המפורטת עמד בית המשפט המחוזי על ההבדלים שבין עניינו של מנהל הסניף לבין עניינו של העורר. כפי שציין, "על פי גירסת המאשימה, מסר המשיב (מנהל הסניף - י' ט') בהיותו בתפקיד בסוכנות הדואר, מידע שהיה בו כדי להקל על היתר לבצע את מעשה השוד. שחרורו בתנאים מגבילים ראויים, אין בו מסוכנות כי ימסור מידע כזה בעתיד, שהרי ניתן להגבילו, בין היתר, באי חזרתו לתפקידו עד תום ההליכים בתיק העיקרי".

מאידך גיסא, סבר כי עברם של המתכננים והמבצעים - זולת העורר - "מלמד על היותם אנשי זרוע". כפי שקבע "חוששני שחלופת מעצר בעניינם, במיוחד כשהמדובר בראיות המלמדות על תכנון מדוקדק ועל שותפות מעשים (ולא של פעולת אדם בודד), מוציאה, לדעתי העניה, מכלל אפשרות מצב של חלופת מעצר". עוד סבר כי "בעיקר בשל מורכבות הביצוע של השוד ותעוזתו" אין מקום להבדיל "בין מי שלחובתו הרשעות --- לבין המשיב 3 (העורר - י' ט') שאין לחובתו הרשעות קודמות". בית המשפט המחוזי הדגיש כי - שלא כמנהל הסניף - מתבטאת מסוכנותם של העורר ושל המתכנן השני ביכולתם לשוב ולתכנן מעשים מעין אלה, אם ישוחררו.

4.אכן, חלקו של מנהל הסניף בפרשה היה כבד משקל, אם שוקלים את ערכו של המידע שסיפק למתכננים. כן יש מקום לומר כי מן הבחינה המוסרית לא היו העבירות שעבר קלות מעבירותיהם של המתכננים והמבצעים, אם ניתן לשקול עבירות במאזני מוסר. גם משקל הנסיבות האישיות של העורר ושל מנהל הסניף הוא, כנראה, דומה. ואף על פי כן יש מקום להבחין בין השניים.

כפי שראינו, לפי הנטען בכתב האישום, תכננו המתכננים את השוד והמבצעים ביצעו אותו. מטרתם היתה לזכות בסכום כסף גדול על ידי ביצוע שוד. מותר להניח שהממון שהיה בקופותיו של סניף הדואר הנזכר לא היה חביב עליהם יותר מן הממון שבקופותיו של סניף דואר אחר או של בנק אחר. ניתן גם לשער כי אילו נקרתה להם הזדמנות לבצע שוד בנסיבות דומות במקום אחר, לא היו נמנעים מלבצע אותו. לעומתם, נבעה תרומתו של מנהל הסניף לפרשה מתוך עבודתו באותו סניף דואר והמידע שסיפק בא מבין כתליו של אותו סניף. כאן היסוד להבחנה, שעליה עמד, במלים אחרות, בית המשפט המחוזי. כאן גם היסוד לשוני בין מידת הסיכון שבשחרורם של המתכננים והמבצעים, שהיא לכאורה גדולה יותר, לבין מידת הסיכון שבשחרורו של מנהל הסניף, שהיא לכאורה קטנה יותר.

5.בשולי הדברים אעיר כי אפילו לא היה יסוד להבחין בין העורר לבין מנהל הסניף היה מקום לצוות על מעצרו של העורר בשל האינטרס של ההגנה על שלום הציבור. מעשיו של העורר מעידים עליו שהוא מסוכן לציבור וכי אין בחלופה למעצר כדי ליטול את סכנתו. במקום שאלה עומדים אין עקרון השויון יכול לעמוד.

6. הערר נדחה.