בש"פ 7338/07 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של תקיפת בת זוגו, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי הנטען, ביום 1.1.07 תוקף העורר את אשתו בביתם, וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה. למקום הוזעקו שוטרים, העורר ניסה להימלט מהם וכשניסו לתופסו בעט באחד השוטרים והנ"ל נזקק לטיפול רפואי.

המדינה ביקשה לעוצרו עד תום ההליכים, ובית המשפט החליט לשחררו לחלופת מעצר בית מלא בבית אמו בתנאי פיקוח וערובות. באופן הדרגתי, ומבקשה לבקשה הוקלו תנאי השחרור בערובה, ולעת הזו המגבלה היחידה בה מצוי העורר הינה האיסור להכנס לביתו, שם גרים אשתו וילדיו.

הוא הגיש לעניין זה בקשה לעיון חוזר בבית משפט השלום. לטענתו, אשתו חזרה בה בעדותה במשפטו מגירסתה בחקירה, ולכן נחלש תוקף הראיות הלכאוריות נגדו. עוד נטען, כי אשתו מעוניינת שישוב לבית, ואף מסרה זאת לאנשי הרווחה.

בית משפט השלום דחה את הבקשה, הן מתוך שמצא כי הראיות לכאורה עומדות בתוקפן והן מתוך תסקיר המעצר, ולפיו שרות המבחן לא יוכל לבחון את מידת הסיכון הגלומה בחזרת העורר לביתו כל עוד לא יעבור בדיקות מתאימות שלעת הזו מסרב העורר לעוברן.

ערר שהגיש על כך לבית המשפט המחוזי נדחה גם הוא, ומכאן הערר שבפני.

דין הערר להידחות.

התרת שובו של העורר לביתו -

מקום מגוריה של אשתו – הינה בליבת הסיכון הפוטנציאלי הנודע ממנו נוכח המיוחס לו בכתב באישום והמוכח לכאורה. לא ניתן להתעלם ממסוכנות נקודתית זו – פרסונלית וגיאוגרפית – מבלי שהעניין ייבדק וייבחן על ידי הגורם המוסמך לכך – ולענייננו, שרות המבחן.

לטענת הסניגור, המבדקים שדורש שרות המבחן מהעורר כרוכים בזמן שיהיה עליו לצאת מעבודתו ובהוצאה כספית, והוא אינו מוכן לכך.

ניתן להבין שיקוליו אלה של העורר, ברם אין הם עומדים בפני השיקול הנכבד מהם – הגנת אשתו וילדיו ממסוכנותו הנקודתית האמורה.

לאור זאת – אני דוחה את הערר.