פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
734/98
בפני:
כבוד השופט י. קדמי
העורר
ת :
מדינת ישראל
נגד
המשיב
:
חאדר
עניסי
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת
מיום 1.2.98 בב"ש 2137/97
שניתנה
על ידי כבוד השופט ממן
תאריך
הישיבה: ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98)
בשם
העוררת: עו"ד כהנא
בשם
המשיב: עו"ד תמי אולמן
החלטה
(מס' 2)
בתום שמיעת טיעוני בעלי הדין, הודעתי על החלטתי לקבל את הערר נושא הדיון; והוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ללא הנמקה. להלן הנימוקים להחלטה זו.
נגד המשיב - ושניים אחרים - הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, לפיו מיוחסת לו, בין היתר, השתתפות בשתי התפרצויות למפעל לייצור מדי מים וגניבת מדי מים מתוכו בסכומים נכבדים. בהתפרצות האחרונה שימש המשיב כנהג משאית, שעליה הוטענו מד-המים הגנובים. כאשר עמד המשיב - ושני האחרים שהואשמו עמו - לעזוב את תחומי המפעל, יצאו אליהם אנשי מארב משטרתי, שהוצב במקום לנוכח ריבוי הגניבות במפעל; ואחד השוטרים, שנמצא במסלול תנועתה של המשאית, סימן לנהגה - המשיב - לעצור.
המשיב לא ציית להוראת השוטר והסיע את המשאית במהירות רבה לעברו כשהוא מאיים לדורסו. השוטר הצליח לזנק אל מחוץ למסלול נסיעתה הפראית של המשאית לפני שנפגע על ידה; והמשאית המשיכה בנסיעה מטורפת, כשנהגה מתעלם מתמרורי עצור ומרמזורים אדומים, מטפס על מדרכות ומעמיד בסיכון חמור את המשתמשים בדרך ואת הולכי הרגל שניקרו בדרכו. כך הגיעה המשאית - כשבעקבותיה דולק רכב משטרתי - אל מחסום צה"ל בואכה ג'נין. המשאית - כשהמשיב נוהג בה - פרצה את המחסום ונעלמה בשטח האוטונומיה. למחרת היום, התייצב המשיב במשטרה והתלונן, שהמשאית שהיתה ברשותו נגנבה ממנו.
בשל התנהגותו בשלב הבריחה יוחסו למשיב בכתב האישום - בנוסף לעבירות ההתפרצות והגניבה - גם עבירות של הפרעה לשוטר, אי מילוי חובתו של עובר דרך ואי ציות לתמרורים; ובשל מסירת התלונה על גניבת המשאית כביכול - עבירה של מסירת ידיעות כוזבות.
עם הגשת כתב האישום נגד המשיב - ושני שותפיו - הוגשה מטעם המדינה בקשה להחזקתו במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי - בגילגול שני - דחה את הבקשה; והורה על שחרורו של המשיב בערובה בתנאי מעצר בית.
המדינה טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בסברו שבנסיבות הענין, יש מקום לחלופת מעצר; וזאת בהתחשב ב"מסוכנותו" של המשיב, כפי שזו מתחייבת מבריחתו הפראית ממארב המשטרה - תוך סיכון חייו של השוטר שניסה לעצרו בתחילת הדרך וחייהם של המשתמשים בדרך במסלול נסיעתו - וממסירת התלונה הכוזבת בדבר גניבת משאיתו למחרת יום הארוע. התנהגות "מסכנת" זו, על רקע עברו הפלילי העשיר והמגוון של המשיב, מקימה - לטענת ב"כ התביעה - בסיס נאות לקביעת "מסוכנות" לבטחון הציבור מצדו של המשיב; ויחד עם זאת, שוללת נקיטה בחלופת מעצר, כפי שהורה בית המשפט המחוזי.
ב"כ של המשיב טוענת בתשובה: ראשית - כי אין בחומר החקירה "ראיה לכאורה" להוכחת זהותו של המשיב כמי שהשתתף בהתפרצות האחרונה ונהג במשאית במהלך הבריחה והמירדף; שנית - כי בנסיבות הענין, גם אם ימצא כי קיימת "ראיה לכאורה" כאמור, בדין הורה בית המשפט המחוזי על חלופת מעצר, בהתחשב בכך שמאז מאסרו האחרון של המשיב חלפו כשש שנים בהן לא נרשמה לחובתו הרשעה בפלילים; ושלישית - החזקת המשיב במעצר מהווה הפליה פסולה בינו לבין השניים האחרים שהואשמו עמו אך שוחררו בערובה.
על טיבו של חומר החקירה העומד בבסיס זיהויו של המשיב כנהג המשאית למדתי מן העובדות המוסכמות, שהציגו בפני ב"כ הצדדים; ונחה דעתי כי יש בחומר זה בסיס מספיק לקיומה של "ראיה לכאורה" לענין המעצר. אין מחלוקת כי המשיב החזיק במשאית ביום המקרה; והוא זוהה על ידי שומר המפעל - ששיתף פעולה עם הפורצים - ועל ידי השוטר שהועמד על ידו בסכנת דריסה. בפי ב"כ של המשיב טענות בדבר משקלו של הזיהוי האמור; ברם, בשלב זה, אין בכוחן של טענות אלו כדי להשמיט את הבסיס מתחת לקיומה של "ראיה לכאורה" כאמור.
עמדתה של ב"כ המדינה בדבר קיומה של עילת מעצר ובדבר שלילת האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, מקובלת עלי. למשיב עבר פלילי עשיר ומגוון ובריחתו הפראית והמסוכנת על רקע עבר זה, מקימה בסיס נאות לקיומה של "מסוכנות לבטחון הציבור" ולחשש של "שיבוש הליכי משפט", במשמעות שיש למושגים אלה בס"ק(1) ו- (2) לסעיף 21(א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים). ראו בנושא זה את ההחלטות שניתנו: בבש"פ 2567/93 (סאלם אלנבארי), בבש"פ 8082/96 (נעים ואח') ובבש"פ 4970/94 (וואל אבואדי).
הוא הדין בקשר לשלילתה של חלופת מעצר: אופיה של המסוכנות כפולת הפנים - המתחייבת מהתנהגותו של המשיב על רקע עברו כאמור לעיל - שוללת מחלופת מעצר את כוחה להשיג את תכלית המעצר; שהיא, במקרה דנן, קידום פניהם של הסיכון לפגיעה ב"בטחון הציבור" ושל החשש לנקיטה בצעדים ל"שיבוש הליכי משפט".
ואילו טענת האפליה לאו טענה היא, בהתחשב באופין של העבירות המיוחסות לשני האחרים. השניים אינם מואשמים באחריות להתנהגות המסוכנת והמסכנת של המשיב במהלך הבריחה; וכל העבירות המיוחסות להן - להבדיל מאלו המיוחסות למשיב - מצויות בתחום סמכותו של בית משפט השלום. לא באפליה המדובר כאן, אלא בהבחנה המתחייבת מאופין של העבירות.
לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על החזקתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים במשפטו, בת.פ. 625/97 של בית המשפט המחוזי בנצרת.
ניתנה היום, ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98007340.
H03