בש"פ 7344/11 מדינת ישראל נ. בוריס בלומנטל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי ) אשר הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך התיר למשיב לצאת לחופשה ממעצרו למשך חג הסוכות.

2.

ביום 14.9.2011 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, המייחס לו עבירה של ייבוא סם מסוכן. על פי כתב האישום, חבר המשיב לאזרח פרו בשם ויקטור קסטיו (להלן: ויקטור ) וביחד קשרו קשר לייבא לישראל 100 אריזות סם מסוכן מסוג קוקאין. ויקטור בלע בפרו 60 אריזות סם מסוג קוקאין וטס לישראל. עם נחיתתו בישראל, נעצר ויקטור על ידי המשטרה והועבר למלון בירושלים. כתב האישום מקשר בין המשיב לויקטור בשתי הזדמנויות. ראשית, נטען כי עוד בטרם נחיתתו של ויקטור בישראל, פנה המשיב לנהג מונית ואמר לו שיזדקק לשירותיו לצורך הסעת אדם בשם ויקטור מירושלים במועד מאוחר יותר. שנית, נטען בכתב האישום כי לאחר שויקטור סירב להתלוות לנהג המונית, הגיע המשיב לחדרו של ויקטור במלון בירושלים ומסר לו 1,000$ במזומן בתמורה לשקית שהכילה סם מסוג קוקאין.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר עד תום ההליכים. הבקשה נומקה בכך שהמשיב מואשם בעבירה לפי סעיפים 13 ו – 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ועל כן קמה לו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. עוד הוסיפה העוררת כי המשיב הורשע בשנת 2002 בבית דין צבאי בעבירה של סחר בסמים ונגזרו עליו 16 חודשי מאסר בפועל.

4.

ביום 18.9.2011 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר. תסקיר המעצר מציג את נסיבות חייו של המשיב, אב חד-הורי לילד בן שש, אשר גדל במשפחה נורמטיבית. עוד צויין בתסקיר כי הוריו וידידתו של המשיב מתאימים לשמש כמפקחים, במקרה שיוחלט על השמת המשיב בחלופת מעצר. עם זאת, תסקיר המעצר נמנע מלהמליץ על שחרור לחלופת מעצר בשל אופי העבירה, עברו הפלילי של המשיב, נטייתו להציג עצמו באופן מיתמם והרושם כי הוא קשור לגורמים עבריינים. בסופו של דבר, שירות המבחן נמנע מהבעת המלצה כלשהי באשר לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

5.

לאחר הגשת התסקיר, ולנוכח כוונת הצדדים להגיע להסדר בתיק, ביטל המשיב את התנגדותו לבקשת המעצר והסתפק בבקשה לחופשה במשך חג הסוכות בפיקוח הוריו וידידתו שהוצעו כמפקחים בתסקיר המעצר. לטענת המשיב, הוא זקוק לחופשה בחג כדי להיפרד מבנו בן השש מפני שמעצרו ניתק את הקשר ביניהם ללא הודעה מוקדמת. העוררת התנגדה לבקשה זו ועמדה על טענתה כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו ללא יציאה לחופשה. העוררת נימקה את התנגדותה בלשונו המפורשת של החוק, הקובע חזקת מסוכנות בעבירות סמים ובפסיקת בית המשפט העליון אשר קובעת כי רק במקרים חריגים ישוחררו נאשמים בעבירות סמים ממעצר.

6.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב וקבע כי הוא ייעצר עד תום ההליכים נגדו, למעט תקופת חג הסוכות שבה ישהה במעצר בית בבית הוריו. לפי קביעת בית המשפט המחוזי, יש לאזן את מסוכנות המשיב ומעשיו עם מצבו העדין של בנו, אשר ננטש בעבר על ידי אימו ועשוי להיפרד מאביו לתקופת מה. בשל העובדה שמדובר בחופשה קצרה בלבד והצדדים הסכימו על מעצר עד תום ההליכים, בית המשפט המחוזי ציין כי לא ראה לנכון להסתמך על הפסיקה אשר מחמירה בדרך כלל במעצרים בגין עבירות סמים.

7.

בערר לפנינו, קובלת העוררת על ההחלטה לשחרר את המשיב לחופשה במהלך חג הסוכות. משמתקיימות לגבי המשיב העילות למעצר עד תום ההליכים, הן על פי החוק הן על פי ההלכה הפסוקה, אזי הן קיימות גם במהלך חג הסוכות. בנוסף, העוררת מציינת כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור המבקש לחלופת מעצר, וכי לא קיימים, במקרה זה, נימוקים כבדי משקל שיצדיקו החלטה בניגוד להמלצה זו. עוד טוענת העוררת, כי העובדה שהמשיב לא נפרד מבנו אינה ייחודית למקרה זה, שכן

עבריין שנעצר במהלך ביצוע עבירה אינו זוכה, ברגיל, להזדמנות להיפרד ממשפחתו. משכך, אין לקבל נימוק זה כעילה לשחרור לחופשה. לבסוף, העוררת סוקרת פסיקה של בית המשפט העליון, שבה נקבע, כי על דרך הכלל, בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בנושא חופשת עצירים בהתאם לנהלי שב"ס. אין חולק כי המשיב אינו זכאי לחופשת חג על פי נהלי השב"ס, ועל כן טוענת המבקשת כי חופשה שכזו מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון ופוגעת בשוויון בין העצורים.

8.

המשיב מחלק את טענותיו למישור המשפטי ולמישור ההומניטארי. במישור המשפטי, טוען המשיב כי בית המשפט אינו כפוף לנוהלי שב"ס והוא רשאי להורות על חופשות עצירים על פי שיקול דעתו. יתר על כן, לטענתו, בתי משפט מורים על שחרור עצירים לחופשות כעניין שבשגרה במקרים של אירועים משפחתיים חריגים, כגון: הלוויה של קרוב משפחה. בהמשך לכך, טוען המשיב כי גם עצירים מסוכנים זוכים לחופשות חריגות כאלה, ואין הדבר עומד בסתירה לקיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים נגדם. אם כך הדבר בעצירים מסוכנים, על אחת כמה וכמה כאשר תסקיר המעצר נמנע מלייחס למשיב מסוכנות וכאשר בית המשפט המחוזי הביע ספקות ביחס להאפשרות להאשימו בעבירת ייבוא הסם. במישור ההומניטארי, טוען המשיב כי החופשה בחג הסוכות תאפשר לו להיפרד כיאות מבנו בן השש אשר ננטש על ידי אימו כשהיה בן שנתיים וצפוי להיפרד מאביו לתקופה ארוכה. המשיב סבור כי בהינתן הצפי לעונש מאסר ארוך שיושת עליו, חופשה קצרה בחג הסוכות ראויה בנסיבות הענין.

6.

דין הערר להתקבל.

קביעותיו של בית-המשפט המחוזי כי מתקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב נטל חלק בעסקת יבוא סמים מסוכנים, וכי נתקיימה עילה למעצרו עד תום משפטו, וקביעתו הנוספת כי, ככלל, אין בעבירות מסוג זה ובנסיבות אלה להמיר את המעצר בשחרור בערובה – אינן מתיישבות עם בחירתו להורות על הוצאתו של המשיב "לחופשה" בתקופת חג הסוכות.

מי שנתקיימה עילת מעצר בעניינו, ומקום בו אין להלום המרת המעצר בחלופה אחרת – אין לעצרו "לשיעורין". במקרה זה, גם עברו של המשיב אינו נקי – כפי שעולה מכתב אישום שהוגש נגדו לאחרונה בגין עבירה נוספת של החזקת סמים מסוג הרואין ומן הרישום הפלילי אודותיו.

7.

ככל שניתן לקרוא בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי משום מתן הוראה לשרות בתי הסוהר לאפשר יציאתו של המשיב לחופשה – אין בהחלטה כדי להסביר כיצד היא מתיישבת עם פקודת הנציבות לעניין חופשות למי שעצור עד תום משפטו. איני נכנס כאן לשאלת סמכותו של בית-המשפט קמא להורות בעניין החופשה במסגרת בה נתקיים הדיון. מכל מקום, אין הוראה זו מתיישבת עם הצורך ליתן תוקף לעילת המעצר – שעליה אין חולקין. למעשה המדובר בביצוע לכאורה של עבירה חמורה מאין כמוה של נטילת חלק ביבוא סם מסוכן מסוג קוקאין. את שרשרת הפצת הסם המסוכן – כך נפסק לא אחת – יש לקטוע בעודה באיבה וזאת בדרך של מעצר מיידי של השותפים לה. יצויין כי גם שירות המבחן למבוגרים, שהכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, נמנע מהמלצה באשר לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר כמוצע על-ידי המשיב. יתרה מכך, הייתה הסכמה בין הצדדים במקרה זה למעצר עד תום המשפט.

אשר על כן, מתקבל הערר.

הוראתו של בית-המשפט המחוזי על קטיעת המעצר למשך מספר ימים – מתבטלת.