בש"פ 7351/08 יעקב אברג'יל נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' טל) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. זאת,לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה כנגד החלטת בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' בן שלמה) לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

העורר אינו משיג על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר, ועררו מתמקד בשאלת חלופת המעצר בלבד.

2.

על-פי כתב האישום, העורר היה מעורב בביצוע העתקות מפרות של יצירות מוסיקליות ותוכנות מחשב למיניהן הנושאות זכויות יוצרים, וזאת בהיקף גדול ביותר. הוא הקים לצורך כך אולפן בביתו ושילב בו אמצעים ומכשירים שונים לביצוע מעשי ההעתקות ומעשי זיוף שונים, כאמור. בבית העורר נמצאו 31 צורבי תקליטורים, 1180 תקליטורים ריקים המיועדים לצריבה, 2,000 מארזי פלסטיק לתקליטורים וכ-10,000 עטיפות מודפסות לתקליטורים. לטענת המשיבה, העורר העתיק יצירות מפרות באמצעות הצורבים הללו, ארז את ההעתקים בעטיפות הנחזות להיות עטיפות מקוריות של התקליטורים, ואת התקליטורים המזויפים מכר בשווקים שונים בארץ, תוך שהוא מעסיק קטינים שפרטיהם אינם ידועים למשיבה. העורר העסיק קטינים בידיעה כי בשל גילם הם לא ייעצרו על-ידי המשטרה, ואף הינחה אותם כי במקרה שיעוכבו על-ידי רשויות החוק, עליהם למסור זיהוי שקרי של העורר, וזאת כדי להכשיל את ההליך השיפוטי נגדו. העורר הואשם בעבירות זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, ועבירות שונות על-פי פקודת זכויות יוצרים ופקודת סימני מסחר, וכן בשיבוש מהלכי משפט.

3.

בית משפט השלום בהחלטתו מיום 5.6.08 קבע כי אין מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה, ובדבר קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. עוד צויין, כי לעורר 8 הרשעות קודמות, 4 מהן בגין עבירות על פקודת זכויות יוצרים וסימני מסחר. לחובתו עומדות גם הרשעות בעבירות זיוף, מרמה, אלימות ורכוש. ביום 14.1.08 נגזר דינו של העורר בהליך אחר, והוטל עליו עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. כן תלויים נגדו חמישה כתבי אישום בבתי משפט שונים בארץ בגין עבירות דומות לאלה המשמשות נשוא האישום בהליך זה. בית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר מעצר כדי לבחון חלופה אפשרית . ביום 16.6.08 נתן בית משפט השלום החלטה נוספת, ובה ציין כי לא הוגש עד אז תסקיר מעצר. לאור זאת, בחן בית המשפט, בלא תסקיר מעצר, חלופה אפשרית, וקיבל את הצעת הסניגור לשחרר את העורר בחלופה לבית אמו, בפיקוחה ובפיקוח קרובת משפחה נוספת. הוטל עליו מעצר בית מלא, בתוספת תנאי שחרור נוספים שנקבעו בהחלטה.

4.

לבית המשפט המחוזי הוגש ערר על החלטה זו. בית המשפט קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר. הוא עמד בהחלטתו על מסוכנותו של העורר לאור ההיקף הניכר של עבירות הרכוש שביצע תוך תעוזה, תחכום ונחישות, ותוך שימוש בציוד רב והעסקת קטינים לצורך הפצת היצירות המפרות. הוא הסיק זאת גם מעברו הפלילי של העורר בעבירות מאותו סוג, ונוכח העובדה שעבר את העבירות נשוא הליך זה בעוד מאסר על תנאי תלוי נגדו, ובעודו ממתין לדיון בערעור על גזר דין שניתן נגדו בהליך אחר, הכולל מאסר בפועל. כן עמד על כך שתלויים נגדו תיקים בבתי משפט שונים בארץ, לרבות מספר תיקים הנוגעים לאותו סוג של עבירות. בית המשפט הצביע גם על קיום סכנה לשיבוש הליכי משפט נוכח השימוש שעשה העורר בקטינים וההוראות שנתן להם למסור תיאור שיקרי לגבי זהותו, באם ייחקרו. הוא נתן את דעתו למצב הנפשי של העורר, אשר על-פי חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט, הוא כשיר לעמוד לדין. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר, אך איפשר הגשת תסקיר מבחן, והגשת בקשה לעיון חוזר בעקבותיו.

5.

בעקבות החלטה זו, הוגשו מספר תסקירי מבחן - 23.6.08, 20.7.08 ו-17.8.08. שירות המבחן הציע לשחרר את העורר בחלופת מעצר בית בפיקוח אמו ובת דודה של האב. שירות המבחן הבהיר, עם זאת, כי אין בידו לקבוע כי החלופה שהוצעה מאיינת את מסוכנותו של העורר, אף כי להערכתו, יש בה כדי לצמצם ולהפחית מרמת הסיכון הקיימת (תסקיר מיום 17.8.08). בעקבות זאת, בבקשה לעיון חוזר, בית משפט השלום הורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים הדומים לאלה שהוטלו בהחלטה מיום 16.6.08 שניתנה על-ידי השופטת שירה בן שלמה.

6.

ביום 21.8.08 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' טל) החלטה בערר שהוגש מלפניו על החלטת בית משפט השלום בעיון החוזר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. הוא הגיע למסקנה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר, אלא במעצרו מאחורי סורג ובריח. הוא התייחס לאופי העבירות, לריבויין, להעדר כח מרתיע של הליכים תלויים ועומדים בעבירות דומות על התנהגותו, וכן למאסר על תנאי בר הפעלה התלוי נגדו, שגם הוא לא הרתיעו. כן עמד על האזהרה שהופנתה מכיוון שירות המבחן, לפיה חלופת המעצר המוצעת אינה מאיינת את מסוכנות העורר, אלא רק מפחיתה ממנה. לאור כל אלה, פסק בית המשפט המחוזי כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים, ולספק לו את ההגנה הנדרשת לבטחונו בבית הכלא, ולתת לו את הטיפול התרופתי לו הוא נזקק בשל מצבו הנפשי.

7.

בערר זה משיג העורר על סירוב בית משפט קמא להיעתר להמלצת שירות המבחן, לפיה ניתן לשחררו בחלופת מעצר. לדברי העורר, אופי העבירות בהן מואשם העורר מצדיק את שחרורו בחלופה מתאימה, עליה המליץ שירות המבחן, ודי בכך כי החלופה המוצעת מצמצמת את המסוכנות, ואין הכרח באיונה המוחלט. העורר מצביע עוד על מצבו הנפשי הקשה, ועל הסכנה האישית לביטחונו, לה הוא נחשף בכלא עת הותקף לאחרונה במעצרו, כאשר שוכן באגף טעוני הגנה.

8.

המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר מן המעצר. היא טוענת כי הרצידיביזם המאפיין את ביצוע העבירות על ידו למרות הרשעותיו הרבות ועונשים המרתיעים שהוטלו עליו, מצביע על מסוכנות מובנית באישיותו שלא תיבלם על-ידי מעצר בית. כמו כן, מציינת המדינה כי קיים חשש ממשי להימלטות העורר מן הדין, המתבטא בכך שהוא לא אותר במשך זמן על-ידי המשטרה, ונדרשו צווי הבאה כדי להביאו להתייצב לתת את הדין.

9.

דין הערר להידחות.

העורר מואשם בעבירות רבות בניגוד לפקודת זכויות יוצרים ופקודת סימני מסחר, הנוגעות למערכת זיופים והעתקות גדולת ממדים של יצירות מוסיקה ותוכנות מחשב, המוגנות על-פי החוק. לעבירות הזיוף וההעתקה מתלוות גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט, הנוגעות, בין היתר, להעסקת קטינים בהפצת ההעתקות, ובהנחייתם למסור מידע שיקרי אודות זהותו של העורר באם ייחקרו.

היקפן של העבירות ואופיין, מצביעים על מסוכנות העורר, ועל חשש משיבוש הליכי משפט על ידו. חשש זה מועצם על-ידי קופת השרצים הרובצת על כתפיו. העבירות נשוא כתב אישום זה נעברו, לכאורה, בעת שערעור תלוי ועומד על גזר דין של 7 חודשי מאסר שהוטל על העורר לפני זמן קצר; כמו כן, תלויים ועומדים כנגדו חמישה כתבי אישום בבתי משפט שונים בגין עבירות דומות. לעורר הרשעות קודמות, מהן ארבע הרשעות בעבירות דומות, והוא הורשע בעבר בעבירות זיוף, מרמה, אלימות ורכוש. כן תלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה שלא מנע ממנו מלחזור ולבצע עבירות.

מתיאור זה של העבירות בהן מואשם העורר, על רקע עברו, מצטיירת תמונה של נאשם הדבק בהתנהגותו הפלילית בלא שיש בעונשים ובהליכים התלויים נגדו כדי להרתיעו מחזרה על מעשי עבירה. מאפיינים אלה של התנהגותו שרירים וקיימים גם אם תוטל עליו חלופת מעצר, אשר גם שירות המבחן לא ראה בה אמצעי שיאיין את מסוכנותו אלא, לכל היותר, יפחית ממנה.

בנסיבות אלה, אין מקום לשחרור העורר מן המעצר, ואין מנוס מהחזקתו בין סורג ובריח כדי למנוע את המשך פעילותו הפלילית.

בית המשפט קמא עמד על הצורך לקיים מעקב במסגרת שב"ס על בטחונו האישי של העורר, וכן על הצורך במתן טיפול רפואי נפשי לו הוא נזקק באמצעות תרופות. אין לי אלא לחזור על הנחייה זו, ויש להניח כי רשויות שב"ס ימלאו אחריה בקפדנות.

הערר נדחה.