בש"פ 7352/00 מדינת ישראל נ. אליאס דאלי

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו, בחמישה אישומים, עבירות של סחר והחזקה של סם מסוכן מסוג קוקאין, בכמות כוללת של קרוב ל - 1000 קילוגרם. עם הגשתו של כתב האישום, ביום 24.10.99, הורה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

משלא נסתיימו ההליכים תוך תשעה חודשים הורה בית המשפט העליון, מפי חברתי הנכבדה השופטת ד' דורנר, בהחלטה מיום 20.7.00, להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים. משלא נסתיימו ההליכים גם תוך תקופת ההארכה מבקשת המדינה להאריך את תקופת המעצר בשניה, בתשעים ימים נוספים.

2.המשיב הוא ישראלי המתגורר דרך קבע ביוון שהוסגר לישראל על פי צו הסגרה אחרי הליכים ממושכים. לפי הנטען בכתב האישום הפעיל המשיב, יחד עם אחרים, רשת בינלאומית של סחר בסמים מסוכנים, שעסקה בהברחה שיטתית, עקבית ומתוחכמת של כמויות ענקיות של סמים בין מדינות שונות. לפי הנטען בבקשת המעצר מתגוררות אשתו ובתו בגרמניה וכן נמצאים בחו"ל נכסיו הרבים, הנאמדים במיליוני דולרים. גם כל קשריו החברתיים והעסקיים הם בחו"ל.

מלכתחילה היו אמורים להעיד במשפטו 178 עדי תביעה. עד הדיון בהארכת המעצר הראשונה העידו 21 עדים. כפי שהודיע בא כוח המדינה באותו דיון - ועל כך חזר בא כוחה בדיון לפני - בכוונת התביעה לוותר על השמעת חלק מן העדים. באותו דיון היתה הערכת התביעה שאם יתנהל המשפט בקצב ראוי ניתן יהיה לסיים את פרשת התביעה במהלך שלושה עד שישה חודשים. היום נראה שהמשפט ימשך תקופה ארוכה הרבה יותר.

3.מקובל עלינו כי בכל הארכה והארכה של תקופת המעצר, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, יש לבדוק ביתר שאת אם לא הופר האיזון הראוי בין השמירה על שלום הציבור לבין חירותו של הנאשם. על אחת כמה וכמה שיש להקפיד על כך במקרים שבהם יש יסוד לחשש שאחריתו של המשפט אינה צפויה תוך תקופת ההארכה. עם זאת, במקרים חריגים, אין מנוס מלהאריך את המעצר עוד ועוד, כאשר המשפט מתנהל בזריזות הראויה, או כאשר עושה בית המשפט כל אשר לאל ידו כדי לנהל אותו כך, אולם חפצו אינו צלח. גם במקרה הנדון כך. כאן נעשה מאמץ לשמוע את המשפט בקצב ראוי - ועל כך מעידים המועדים הרבים שנקבעו לו מלכתחילה - אולם המאמץ לא הועיל, בשל חילופי סניגורים ותקלות אחרות.

לעצם הענין, איני רואה צורך לחזור ולעמוד על השיקולים המטים את הכף לחובתו של המשיב. כאמור, מדובר בעבירות סמים חמורות ביותר המיוחסות לו וכן בחשש להמלטות מן הדין. חשש זה אינו "קלוט מן האויר", אלא הוא מבוסס על העוגנים המשפחתיים והרכושיים של המשיב הקושרים אותו לחו"ל ועל ההיקף הגדול של רכושו. במצב דברים זה יש לדחות את טענתה של באת כוח המשיב לפיה יש לנקוט כאן דרך של חלופה למעצר. באת כוח המשיב הוסיפה וטענה כי הראיות נגד המשיב - ובעיקר, עדותו של עד המדינה - אין להן על מה שיסמכו. על כך יש להשיב שאם, לדעתה, חל כרסום בראיותיה של התביעה רשאית היא, כמובן, לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בהחלטה לעוצרו.

4.לפיכך אני מורה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 22.10.00 או עד סיום משפטו בת"פ 379/99 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.