בש"פ 7355/03 ג'מיל אבו סבילה נ. מדינת ישראל

העורר עצור בגין מעשים חמורים המיוחסים לו ובהם חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1). בשל כך שעל רקע של סכסוך שהתפתח בין העורר לבין המתלונן, שלף העורר סכין ודקר את המתלונן ופצע אותו פציעה חמורה שגרמה לו לחבלות קשות. משפטו של העורר החל להתברר, אולם שני עדי תביעה מרכזיים לא התייצבו למועדים שנקבעו לשמיעת הראיות בשתי הזדמנויות. בא-כוחו של העורר טוען כי התביעה לא עשתה מאמץ מספיק כדי לגרום להבאתם של העדים, וכי מרשו אינו צריך ללקות בשל כך ולהיות נתון בתנאי מעצר. בקשת העורר לעיון חוזר מטעם זה נדחתה על ידי בית המשפט קמא ומכאן הערר.

מתברר כי נקבע מועד נוסף לשמיעת עדי התביעה ומועד זה קרוב ביותר, ביום 1.9.03. בהתחשב בעובדה זו ובהתחשב בכך שבית המשפט קמא לא שוכנע שיש חלופה מתאימה למעצרו של המשיב, ונוכח מסוכנותו לא ראה בית המשפט לשחרר את העורר בשלב זה לחלופת מעצר.

איני רואה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מסוכנותו של העורר נראית רבה על-פי המעשים המיוחסים לו. אין בפניי מידע מדוע לא התייצב עד התביעה, שהוא המתלונן אשר נפגע מאלימותו של העורר, ובנסיבות אלה מן הראוי לאפשר את קיום ההליך במועד שנקבע בעוד העורר במעצר.

עם זאת, על התביעה לנקוט באמצעים מתאימים ולוודא הופעת העדים בדרכים ובאמצעים שיש בידה. אם לא יעלה הדבר בידה ביום 1.9.03 הקבוע להמשך הדיון, יהיה מקום לעיין מחדש בהחלטת המעצר.

הערר נדחה.