בש"פ 7369/21 מדינת ישראל נ. דוד קריחלי

1.

בפניי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

ביום 24.8.2020 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק ); החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק; גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק; מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק; ואי מסירת פרטים וחובתו של עובר דרך לפי תקנה 144(א) ו-21(ב)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בהתאמה.

עיקרי העובדות וההליכים בעניין המשיב פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה, ועל כן לא מצאתי לשוב ולפרטם באריכות. בקצרה יתואר כי כעולה מכתב האישום, המשיב גנב רכב מחניה בעיר שדרות והחל בנסיעה מהירה, במהלכה פגע בשני רכבים שהיו בדרכו.

שוטרים שהבחינו ברכב הגנוב חסמו את נתיב נסיעתו, והורו למשיב לצאת מהרכב. שם, נמצאו ברשות המשיב אקדח טעון ודרוך, מחסנית תואמת וסכין מתקפלת.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, אשר מקימות עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים – מסוכנות המתחזקת לנוכח נסיבות כתב האישום החמורות ועברו הפלילי המכביד.

כן נטען כי נגד המשיב קמה עילת מעצר אף מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן ישנו יסוד סביר לחשש כי ינסה להימלט או לשבש הליכי משפט, בין היתר לאור הרשעתו בעבר בעבירת שיבוש הליכי משפט.

4.

ביום 9.11.2020 בית המשפט המחוזי הורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לו, וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר, נוכח עברו הפלילי המכביד – הכולל 17 הרשעות קודמות – וכן חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה בשל העבירות המיוחסות לו.

ערר המשיב על החלטה זו נדחה בהחלטת בית משפט זה מיום 27.12.2020 בבש"פ 8571/20 (השופט ע' גרוסקופף ).

טענות הצדדים בבקשה להארכת המעצר

5.

בבקשה הנוכחית להארכת מעצר, שבה המבקשת וטוענת כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא גבוהה, ונלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו, הכוללים בין היתר נסיעה פרועה ברכב גנוב, פגיעה בשני כלי רכב ונשיאת נשק דרוך וטעון. מסוכנותו מתחזקת ביתר שאת לאור עברו הפלילי המכביד, בגינו ריצה 148 חודשי מאסר, במצטבר.

המבקשת מדגישה כי הימשכות ההליך בעניין המשיב נובעת בין היתר מדחיות רבות הרובצות לפתחו, וכי נכון לעת הזו, התיק מצוי "בישורת האחרונה", משמועד הסיכומים קבוע ליום האחרון של תקופת מעצרו הנוכחית. על כן, המבקשת סבורה כי יש להורות על המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.

6.

מנגד, בא כוח המשיב טען כי לשיטתו, הימשכות ההליכים נעשית שלא לצורך, ורובצת על כתפי המשיבה. לגישתו, אין עילה להמשיך ולהאריך את מעצר המשיב, ומשכך אין להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.

כידוע, במסגרת הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם לחירות, אשר חזקת החפות עודנה עומדת לו, לבין האינטרס בדבר שמירה על ביטחון הציבור והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי. בתוך כך, נשקלים מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; וכן קצב התקדמות ההליך העיקרי (בש"פ 7371/21 מדינת ישראל נ' לוי (8.11.2021)).

ככל שההליך העיקרי מתארך, תנוע נקודת האיזון לטובת הגנה על זכותו של נאשם לחירות (בש"פ 4983/21 מדינת ישראל נ' פרג (11.8.2021)).

בעניינו, איני סבור כי הגיעה נקודת האיזון האמורה.

8.

כפי שעולה מטענות הצדדים, עיכוב ההליך העיקרי נבע בין היתר מהסדרת ייצוג המשיב, דחיות שהתבקשו על ידו וכן אי התייצבות עדים מטעם שני הצדדים, מסיבות שונות.

אין בכך כדי להביא לשחרור המשיב לחלופת מעצר, בשים לב לכך שביום 13.10.2021 הסתיימה פרשת ההוכחות, ומועד הסיכומים קבוע ליום 18.11.2021, בעוד מספר ימים.

9.

מסוכנות המשיב, כפי שמשתקפת מהעבירות המיוחסות לו, הכוללות הימצאות נשק טעון ודרוך בחזקתו, וכן מעברו הפלילי המכביד, מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית המצדיקה המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח – ובפרט משלא עלה בידי המשיב להצביע על נסיבות המצדיקות הקלה בתנאיו.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה.

מעצר המשיב יוארך ב-90 יום החל מיום 19.11.2021 או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 48971-08-20 בבית המשפט המחוזי בבאר שבא, לפי המוקדם.