בש"פ 737/16 בש"פ 737/16

1.בפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.12.2015 (עמ"ת 29926-12-15, השופט ב' שגיא ). בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 12.11.2015 לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו (מ"ת 52014-08-15, השופטת נ' תבור ).

כתב האישום וההליכים עד כה

2.ביום 28.8.2015 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם כלפי בת זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). על-פי האמור בכתב האישום, ביום 25.8.2015 המבקש, אשר התגורר בדירתה של בת זוגו (להלן: המתלוננת ), התרגז עליה בעקבות שיחת טלפון שקיימה עם מעסיקו, קילל אותה והשליך לעברה חפצים שונים. למחרת, שב המבקש לדירתה של המתלוננת בעודו שיכור, השליך על גופה שלט טלוויזיה וכן השליך לעברה חפץ נוסף שלא פגע בה, תוך שהוא מקלל אותה ואת בתה. בתה של המתלוננת הזעיקה את המשטרה והמבקש נמלט מהמקום. יצוין כי על-פי כתב האישום, במהלך תקופה של כשנה עובר לאירוע המתואר לעיל המתלוננת חזרה ופנתה למבקש והביעה בפניו את רצונה שיעזוב את דירתה, אך הוא סירב.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה צוין כי לחובתו של המבקש ארבע הרשעות קודמות, שהאחרונה מביניהן (משנת 2012) נסבה אף היא על עבירות אלימות כלפי המתלוננת. עוד צוין בבקשה כי בגין הרשעה זו ריצה המבקש עונש מאסר בפועל בן 14 חודשים, וכן כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 10 חודשים.

4.בו ביום החליט בית משפט השלום כי ניתן יהיה לשקול את שחרורו של המבקש בערבויות מתאימות, תוך הרחקתו המוחלטת מן המתלוננת ובכפוף לפיקוח. לצורך בחינת האפשרות לעשות כן דחה בית משפט השלום את הדיון ליום 1.9.2015. בו ביום הגיש המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי אך עררו נדחה. המבקש לא הגיש באותה עת בקשת רשות לערור לבית משפט זה.

5.הדיון בעניינו של המבקש נדחה מספר פעמים על-מנת לאפשר לו להציג מפקחים. בסופו של דבר, המועמדים לפיקוח מטעם המבקש התייצבו לדיון שנערך ביום 13.10.2015. בדיון זה הסכים בא-כוחו של המבקש לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, ובית משפט השלום הורה על הזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן לאחר שהתרשם כי אין די במערך הפיקוח שהוצע על-ידי המבקש.

6.המבקש הגיש ערר גם על החלטה זו, אך ביום 29.10.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הערר בקבעו כי הזהירות שבה נקט בית משפט השלום מתבקשת בשים לב לעברו הפלילי של המבקש.

7.ביום 12.11.2015, לאחר קבלת תסקיר המעצר, בית משפט השלום הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום עמד על כך שמהתסקיר עולה תמונה של אדם שמכור לסמים ולאלכוהול, מנהל אורח חיים שולי ואינו בשל לטיפול משמעותי. בית משפט השלום דחה את בקשתו של המבקש לבחון פיקוח במסגרת המכונה "בית חם", וזאת בשל כך שמדובר במסגרת פתוחה, אשר נשענת על רצונם של המפוקחים להישאר בה ולמעשה אינה כוללת פיקוח משמעותי. בית משפט השלום קבע כי בשים לב להערכת שירות המבחן לפיה מן המבקש נשקף סיכון משמעותי להתנהגות אלימה כלפי המתלוננת לא ניתן לסמוך על כך שיקפיד על תנאי שחרורו בחלופת מעצר ללא טיפול בבעיית האלכוהול.

8.המבקש הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך גם ערר זה נדחה. ביום 23.12.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי החלופה שהוצעה על-ידי המבקש לא מספקת מענה למסוכנות הנשקפת ממנו, וככל שיוכל להציע חלופה בדמות מעצר בית מלא בפיקוח הולם הוא יוכל לפנות לבית משפט השלום לשם בחינתה. על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני ביום 27.1.2016.

הבקשה לרשות ערר

9.לטענת המבקש, יש לקבל את בקשת הרשות לערור בשל כך שהיא מעלה שאלה משפטית עקרונית בדבר אמות המידה לקביעת מסוכנותו של נאשם בהתבסס על עברו הפלילי.

10.למעשה, המבקש טוען כי הערכאות הקודמות ייחסו משקל רב מדי לעברו הפלילי ולהמלצת שירות המבחן. הוא סבור כי מאחר שחומרת העבירה שבה הוא מואשם כעת מצויה ברף הנמוך ובהתחשב בכך שמסוכנותו מופנית כלפי המתלוננת בלבד ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך של חלופת מעצר.

11.המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יוכל להשתחרר ממעצר בתנאי שיציג חלופה בדמות מעצר בית מלא. לטענת המבקש, בית משפט השלום אישר את יציאתו לעבודה בפיקוח מעסיקו, ודרש להציג פיקוח משלים חלופי בשעות הערב בלבד. לכן, כך נטען, קביעתו של בית המשפט המחוזי החמירה עמו למרות שהמדינה לא הגישה ערר על החלטתו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה

12.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המדינה.

13.כידוע, בקשת רשות לערור תינתן רק כאשר היא מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויותיו של נאשם או מתן משקל לא ראוי לשלום הציבור וביטחונו (ראו למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (20.5.2015)). איני סבורה כי אמות מידה אלו מתקיימות במקרה דנן.

14.הבקשה לא מעלה שאלה משפטית עקרונית אלא עוסקת בנסיבותיו הפרטניות של מעצרו של המבקש. בנוסף, איני סבורה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויותיו של המבקש יתר על המידה. אכן, מעצר אינו נחשב אף פעם לתוצאה קלה, אולם זו התוצאה המתבקשת כאשר לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם בדרך אחרת. בענייננו, מסוכנותו של המבקש נלמדת, בין היתר, מהתמכרותו לאלכוהול ומהעובדה שכבר הורשע בגין פגיעה במתלוננת בעבר. על כך יש להוסיף כי גם עונש מאסר על תנאי התלוי ועומד בעניינו לא הרתיע אותו מלפגוע בה שוב. הערכאות הקודמות התרשמו כי חלופות המעצר שהוצעו על-ידי המבקש אינן אפקטיביות, וברי כי במצב דברים זה אין להורות על שחרורו. מובן כי ככל שיהיה בידי המבקש להציע חלופת מעצר הולמת בעתיד, פתוחה בפניו הדרך לעשות כן באמצעות הגשת בקשה מתאימה לבית משפט השלום.

15.אשר על כן, הבקשה נדחית.