בש"פ 7379/04 חסן סעאידה נ. מדינת ישראל

1.הערר שבפניי מופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים: באישום השני, הקודם מבחינה כרונולוגית, הוא מואשם בסידרה של איומים. באישום הראשון מיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. הרקע הינו סכסוך בין שני פלגים למשפחה אחת. כל אחד מהפלגים עוסק בהובלה של מוצרי חקלאות. קיימת תחרות מסחרית-עסקית בין שני הפלגים. האיומים הושמעו על ידי העורר בהזדמנויות שונות בחודש יוני ובחודש יולי האחרון כלפי אנשים המשתייכים לפלג האחר. בנוסף לאיומים, נטען בכתב האישום לגבי האישום הראשון, כי ביום 17.7.04 נפגש העורר באדם נוסף מבני הפלג האחר בקרבת מגרש בו החנו בני הפלג האחר את משאיותיהם. במהלך המפגש בין בני הפלגים השונים דקר העורר באמצעות סכין שניים מבני הפלג המתחרה. אותם שניים הובאו לבית חולים וקיבלו טיפול רפואי.

2.בית המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר. חרף טענותיו של הסניגור המלומד, לא מצאתי כי נפלה שגגה בעניין זה תחת ידיו של בית משפט קמא. כמובן שבמקרה המתואר קיימת גם עילת מעצר. השאלה הנוספת היא האם יש מקום לחלופת מעצר. חלופה כאמור הוצעה לבית המשפט המחוזי, אך דעתי כדעתו שאין לקבלה. החלופה, שהוצעה גם בפניי, הינה כי העורר ישהה בדרום הארץ בהשגחתם של שני אחיו העובדים עימו. בהקשר זה יש לציין, כי לעורר יש עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות שונות. מדובר בעבירות רכוש ובעבירות אלימות. שילובו של העבר הפלילי, אף כי אינו חמור במיוחד, עם השימוש, לכאורה, בסכין לשם "טיפול" בסיכסוך עסקי, הוביל את בית המשפט המחוזי, ובדין כך, לדחיית החלופה שהוצעה. לא מצאתי שנפלה טעות בעניין זה.

3.אשר על כן אני מחליט לדחות את הערר.