בש"פ 7393/02 חיים עבדי נ. מדינת ישראל

הערר מופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי, שהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו, בגדרו הוא מואשם בעבירות של שידול לייצור וסחר בנשק, וכן בעבירה של סחר בנשק.

האשמתו של העורר מבוססת בעיקרה על עדות שמסר בחקירה מרדכי מזרחי, חרט במקצועו, ואשר הואשם בהליך נפרד בייצור ובסחר בנשק ובהחזקת נשק. הסניגור איננו חולק כי בעדותו של מזרחי יש משום ראיה לכאורה להאשמתו של העורר. עם זאת חולק הוא על צדקת המעצר. טענתו העיקרית בהקשר זה היא כי בקשת המאשימה למעצרו של מזרחי נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי וכי שורת השוויון מחייבת לנהוג כלפי העורר על-פי אותה אמת-מידה שקבע בית המשפט המחוזי בעניינו של מזרחי.

תשובת המדינה לא שכנעה אותי כי בנסיבות העניין מוצדק להותיר את העורר במעצר, תוך הבחנה בינו לבין מזרחי אשר שוחרר בערובה ובתנאים מגבילים. יתר על כן, בהיותו של מזרחי עד תביעה מרכזי במשפטו של העורר, אשר מטבע הדברים לא יוכל להעיד לפני שיסתיים משפטו-שלו, עלול משפטו של העורר להתארך יותר מן הרגיל.

מבלי לזלזל בחומרת העבירות המיוחסות לעורר, אך גם מתוך התחשבות בעברו הנקי, נראה לי נכון להורות על שחרורו בערובה ובתנאים מגבילים כעצת הסניגור. אני מקבל את הערר במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר ממעצרו בערבות עצמית ובערבות צד שלישי בסך 100,000 ש"ח, שמחציתה תובטח בהפקדת ערבון או בהפקדת ערבות בנקאית בלתי-מוגבלת בזמן. מעת שחרורו יימצא העורר בביתו בתל-אביב, בכתובת המצוינת בכתב האישום. הוא ישהה בתנאי מעצר-בית מלא בפיקוח צמוד של אחד משני הוריו, אשר שניהם יחתמו על ערבויות צד שלישי להבטחת הקיום של תנאי השחרור. העורר לא ייצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה והמשטרה תהיה רשאית להיכנס לביתו בכל זמן כדי לוודא את קיום תנאי השחרור.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד העורר אשר יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט המחוזי לפני שחרורו בפועל מן המעצר. גם מתן הערובות יבוצע בבית המשפט המחוזי.