בש"פ 7399/04 עאיש תלאחמה נ. מדינת ישראל

1.הערר שבפניי מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לעצור את העורר עד תום משפטו.

2.המשיבה הגישה כתב אישום בו נטען, כי העורר ביצע את העבירות הבאות: שהייה בלתי חוקית בישראל, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

3.העורר הינו תושב הרשות הפלסטינאית. ביום 14.5.04 הבחינו בו שוטרי משמר הגבול כשהוא נוהג בכביש מסויים ליד קיבוץ להב. משהעורר הבחין בשוטרים הוא החל להימלט עם רכבו. השוטרים דלקו אחריו וסימנו לו באמצעים שונים כי יעצור, אך הוא לא ציית להוראות. במהלך המרדף כיוון העורר את הרכב בו נהג במטרה לפגוע בשוטרים וברכבם. בשלב מסוים פגעה מכוניתו של העורר בתמרור והרכב נעצר. העורר החל להימלט והשוטרים רצו אחריו עד שהצליחו לתפוס אותו. העורר התנגד למעצר ותקף את אחד השוטרים. אפו של השוטר דימם עקב התקיפה.

4.התשתית הראייתית מבוססת על דבריהם של השוטרים. העורר טוען, כי חשש שאנשי המשטרה יכו אותו ולכן ניסה להימלט. כמו כן הוא טוען, כי משנתפס אנשי המשטרה היכו אותו. בעניין זה הוא אף הגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. ברי, כי דברי השוטרים מקימים לכאורה תשתית ראייתית מספקת בשלב זה. השאלה הנשאלת היא האם קיימת מסוכנות הצריכה להוביל למעצר והאם יש להימנע משימוש בחלופה שהוצעה לבית המשפט המחוזי ונדחתה על ידו.

5.דעתי היא, שצדק בית המשפט המחוזי במסקנתו. גם אם המעשים עצמם אינם מצביעים על מסוכנות ברמה המצדיקה מעצר, הרי לא ניתן להתעלם מהעבר הפלילי של העורר. מסתבר, כי הוא הורשע בעבר בעבירות רכוש רבות, בהתחזות לאחר ואף בשהייה בלתי חוקית בישראל. יצויין, כי בעבר הושת עליו מאסר מותנה בגין העבירה של שהייה בלתי חוקית, אך לא היה בכך בכדי להרתיעו מלחזור ולבצע, לכאורה, את אותה עבירה.

6.סוף דבר, צדק בית המשפט המחוזי משהורה על מעצר עד תום ההליכים ועל כן הערר נדחה.