בש"פ 74/00 מדינת ישראל נ. סאמר (באסם) זכור

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה ( ת.פ . 282/98) בגין מעשה רצח של אדם אחד ופציעה בנסיבות מחמירות של שניים נוספים. על-פי כתב האישום המתוקן, ביום 11.7.97 הגיעו המשיב ושני שותפיו אל כיכר קרקון

בעכו, שם שהה באותה עת המנוח. המשיב פנה אל המנוח, שלף סכין שהביא עמו ודקר אותו בבטנו. לאחר מכן דקרו המשיב ושותפיו שני אנשים נוספים שהיו במקום עם המנוח. בעקבות פצעי הדקירה שנגרמו לו אושפז המנוח כשהוא מחוסר הכרה, עד שנפטר מפצעיו.

ביום 3.8.98 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ס' ג'ובראן ) לעצור את המשיב ושותפיו עד לתום ההליכים הפליליים כנגדם. ביום 22.4.99 הוארך מעצרם בתשעים יום ע"י בית משפט זה (השופט י' טירקל ) בהסכמת הצדדים.

ביום 21.7.99 הוארך מעצרם של המשיב ושותפיו פעם נוספת (השופט י' אנגלרד ). מעצרם הוארך בפעם השלישית ע"י בית משפט זה (השופטת ט' שטרסברג -כהן) ביום 14.10.99. בהחלטתה להאריך את המעצר בפעם השלישית כתבה השופטת שטרסברג -כהן כך:

"עברם הפלילי המכביד של שלושת המשיבים מוסיף נופך ומשקל רב לשאלת מסוכנותם ... עיון בגיליון הרשעותיהם הקודמות מלמד כי דרך הפשע היא במידה רבה אורח החיים של המשיבים, שחיי אדם ושלמות גופו אינם נחשבים בעיניהם, והם חסרי מעצורים וחסרי עכבות.

...

כאשר מניחה אני על כף המאזניים את מסוכנותם של המשיבים, את המעשים נשוא העבירות המיוחסות להם, את סכנת הימלטותם הטבועה בעבירות ובעונש המצפה להם אם יורשעו, את הצורך להגן על החברה מפניהם, ומנגד את השלב בו מצוי משפטם ואת הסיכוי לסיומו בתום תקופת ההארכה, מוטית הכף לזכות בקשת המבקשת להארכת המעצר".

בינתיים, ביום 8.11.99, נסתיימה פרשת ההוכחות ותמו ראיות ההגנה, וביום 16.11.99 הוגשו סיכומי המדינה בכתב וכן סיכומי המשיב בעל-פה.

כעת מונחת לפני בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב. באי כוחם של הנאשמים האחרים נתנו את הסכמתם להארכת המעצר בעניינם, ולפיכך ניצב בפני המשיב לבדו. בא-כוח המדינה ציין כי המועד להכרעת הדין במשפט נקבע ליום 22.2.00, וכי בהתחשב במהות העבירות המיוחסות למשיב יש להורות על המשך מעצרו. בא כוח המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, על אף שמדובר בהמשך המעצר לפרק זמן של חודש לערך, אין מקום להארכת מעצר רביעית ויש מקום לשקול חלופה למעצר.

מסוכנותו של המשיב לנוכח המעשים המיוחסים לו, ולאור עברו הפלילי העשיר, איננה מוטלת בספק. לעניין זה יפים דברי השופטת שטרסברג -כהן המובאים לעיל. די לציין כי המשיב ביצע את עבירת הרצח, המיוחסת לו לפי כתב האישום, בהיותו אסיר ברשיון, לאחר שהורשע בשוד מזויין ובהריגה, ונדון לעונש של חמש-עשרה שנות מאסר. אכן, השאלה הנשאלת היא, האם לא חל כרסום בנימוקים המצדיקים את השארתו של המשיב במעצר, לנוכח הזמן הרב שחלף מאז תחילת מעצרו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי יש להשיב על כך בשלילה. אכן, לא בנקל ייעתר בית משפט זה לבקשה רביעית להארכת מעצר. ואולם, במקרה דנן מדובר באדם אשר איננו נרתע, על-פי המיוחס לו, מלחזור ולבצע עבירות חמורות של פגיעה בגוף, עד כדי רצח על ידי שימוש בנשק קר. מעצרו של המשיב ממילא יסתיים בקרוב, שכן הכרעת הדין במשפטו אמורה להינתן בחודש הבא, ואם יורשע יהא צפוי למאסר ממושך. בנסיבות אלו סבורני כי יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש בבקשה.

אשר על-כן הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים מיום 17.1.99, או עד למתן פסק הדין במשפטו ( ת.פ . 282/98), על-פי המוקדם מביניהם.