בש"פ 7411/00 מדינת ישראל נ. נתן שפינדלר

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, עבירות מין במשפחה וכן התעללות מינית ונפשית. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עשה המשיב מעשים מגונים בבתו הקטינה, פעמים רבות, במשך כשתיים עשרה שנים, מאז מלאו לה כחמש שנים ועד שמלאו לה שבע עשרה שנים ומחצה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו), בהחלטתו מיום 14.2.00, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים.

2.באת כוח המדינה סומכת את בקשתה, בעיקר, על מהותן וחומרתן של העבירות המיוחסות למשיב ומסוכנותו לשלומה הנפשי של בתו - המתלוננת. לענין זה טוענת היא כי בעקבות הפרשה אושפזה הבת בבית חולים פסיכיאטרי. אשר להתמשכותם של ההליכים הוסיפה כי רוב עדי התביעה העידו ונותר רק עד אחד. ניתן, אפוא, לשער כי המשפט יסתיים בתקופת ההארכה.

כנגדה טוענת באת כוח המשיב כי חל כרסום בראיות התביעה וכי אין ראיות למעשה מיני כלשהו שעשה המשיב בבתו, זולת הדברים שנכתבו ביומניה, שגם מהם חזרה בה. כמו כן אין לחשוש שהבת תיפגע נפשית עקב שחרורו של המשיב מן המעצר והיא אף מעונינת בשחרורו. אשר לעיכובים בשמיעתו של המשפט טוענת היא כי נגרמו בעטייה של התביעה שהוסיפה עדים מעת לעת "טפין טפין". מכל מקום, ניתן להסיר כל חשש על ידי שחרורו של המשיב בתנאי שישהה במקום מגורים מרוחק ממקום מגוריה של בתו.

3.בקשתה של המדינה בדין יסודה. אכן, ליחסה הדו ערכי של הבת למשיב היו גילויים שונים - ולכאורה, אף סותרים - אולם, בסופו של דבר, אישרה בעדותה את הדברים שכתבה ביומניה, שבהם תיארה מה שעשה בה. ענין הכרסום בראיות התביעה נבחן על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מפורטת מיום 14.8.00, במסגרת דיון בבקשה לעיון חוזר שהגישה באת כוח המשיב, ולא נמצא "כל שינוי גרסה משמעותי שיצדיק עיון מחודש". לפיכך, בשל החשש לשלומה של הבת סבר שאין הצדקה לנקוט בדרך של חלופת מעצר. אף אני סבור כך.

4.לפיכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 24.10.00, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 116/00 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.