בש"פ 7414/12 יוסי בן שעיה נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לפיה נעצר המבקש לצורכי חקירה עד ליום 17.10.12. הסנגור טוען כי טעה בית משפט קמא משום שלא היה לו סמכות להאריך את מעצרו של המשיב בתנאי אשפוז לצורך בחינת כשרותו לעמוד לדין ואחריותו הפלילית בשעת המעשה.

2.

שאלה זו מעוררת סוגיה משפטית אך אינה מתאימה לנסיבות הקונקרטיות של תיק זה על רקע עמדת הסנגור שייצג את המבקש בדיונים שהתנהלו בבית משפט השלום. מהפרוטוקול אני למד שבדיון הראשון לפני בית משפט השלום בתאריך 9.10.12 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוארך מעצרו של המבקש עד לתאריך 11.10.12 "וזאת לשם השלמת החקירה ולשם עריכת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב [המבקש בהליך זה] . כן הוסכם שחוות הדעת תהיה בתנאי אשפוז והמשיב יועבר במהלך היום לבית החולים הפסיכיאטרי התורן". צא וראה שהמעצר בתנאי אשפוז הינו פרי הסכמת הצדדים.

בדיון הבא בבית משפט השלום, בתאריך 11.10.12 ציין נציג המדינה כי "הפסיכיאטר המחוזי מבקש עשרה ימים לצורך המשך הבדיקה". הסנגור הודיע שהוא מודע לתוכן חוות הדעת ואינו מתרשם שיכול לקבל עמדה ברורה מהמשיב והוסיף "אם בית המשפט מאריך את המעצר אבקש שבשלב ראשון בית המשפט יקצוב מחצית מהתקופה על מנת שבמקביל תוגש הצהרת תובע או כתב אישום. ככל שהנ"ל יוגשו ובמקביל תימסר הודעה בכתב מהפסיכיאטר המחוזי שנדרש זמן נוסף יישקלו אז הדברים". על סמך האמור הוארך המעצר כפי שתואר לעיל עד ליום 17.10.12 בהחלטה מושא הבקשה.

יושם אל לב כי הסנגור לא ביקש לשחרר את המבקש ממעצר ולא לבטל את מעצרו בתנאי אשפוז. יוצא אם כן, שההחלטה מעוררת שאלות שונות מאלו שהוצגו בבקשה לרשות ערר. אף הסנגור בהליך דנא אינו מבקש להורות על מעצרו של המבקש שלא בתנאי אשפוז אלא כנראה להורות על שחרורו. ואולם, החלטה זו אינה מתיישבת עם ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

במסגרת שיקול הדעת המוענק לבית המשפט בבקשה למתן רשות ערר נראה כי התערבות בהחלטה שאמורה להסתיים מחר עלולה שלא להועיל למבקש. היה והבדיקה לא תסתיים והסנגוריה תתנגד לכל הארכה, וזו זכותה, חזקה על המדינה כי תתייצב לדיון עם עמדה ברורה בנדון גם ביחס למקרה של המבקש וגם ברובד הכללי יותר, ביחס לסעיפים הרלוונטיים לחוק הטיפול בחולי נפש, חוק המעצרים והפסיקה הרלוונטית.

3.

הבקשה נדחית.