בש"פ 7422/17נסר חליפה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' פורת ), במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לצאת לחופשה קצרה ממעצרו (העורר עצור עד לתום ההליכים, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בחיפה), על מנת שיוכל להינשא לארוסתו, בבית הוריו בדיר חנא. הבקשה היא, כאמור, ליציאה לפרק זמן קצר, על מנת לקיים טקס מצומצם, שלאחריו יוחזר העורר למעצרו. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי הוצגה בפניו עמדת שב"ס, המתנגדת לבקשה, וזאת בשים למהות האישומים הפליליים נגד העורר; עברו הפלילי; וניסיון הבריחה מאימת הדין, כעולה מחומר הראיות בתיק החקירה. עוד נאמר בהחלטה, כי שב"ס הציע לעורר להינשא בטקס שיאורגן בתוככי מתקן הכליאה, אך הוא סרב לבקשה זו. בית המשפט המחוזי שקל את עמדת שב"ס, והחליט לדחות את הבקשה ליציאה לחופשה מהמעצר, בין בליווי גורמי שב"ס, ובין באופן אחר. בית המשפט המחוזי ציין, כי הגורם המקצועי חיווה את דעתו באופן מנומק ומשכנע, והוצע לעורר פתרון חלופי, המניח את הדעת.

2.

במסגרת הערר שלפניי נטען, כי לא הייתה הצדקה לדחות את הבקשה, משלא הועלה כל נימוק ענייני מטעם שב"ס, להתנגד לבקשה ליציאה לחופשה המבוקשת, והעורר מוכן להעמיד מפקחים ראויים, חלף אנשי הליווי מטעם שב"ס, על מנת שיפקחו עליו באותן שעות ספורות, הנחוצות לקיום החתונה עם ארוסתו. בין היתר, מסתמך העורר על החלטתו של השופט ח' מלצר , במסגרת בש"פ 5433/17, שאותה מפרש העורר כהמלצה לשקול בחיוב את יציאתו לחופשה למטרה הנ"ל. זאת, הן על יסוד התבטאויות השופט במהלך הדיון, והן לאור האמור בהחלטה עצמה. עוד טען העורר, לגבי החשש להימלטות מאימת הדין, כי מטרתו הייתה לקיים את החתונה, עוד טרם מעצרו, ולאחר מכן להסגיר את עצמו למשטרה, מבלי שהייתה לו כל כוונה להימלט מאימת הדין, כפי שנטען.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה, ולדידה העורר הוכיח כי לא ניתן ליתן בו כל אמון, לאור ניסיון ההימלטות שלו, וכן בשים לב למסוכנותו, הנשקפת מהאישומים החמורים המיוחסים לו, ומעברו הפלילי. המשיבה סבורה, כי ההצעה לקיים את טקס החתונה במסגרת שב"ס היא הצעה סבירה, אשר מאזנת כראוי את כלל השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים.

4.

לאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שהונח לפניי, ומבלי להתייחס לשאלת ההליך הנכון במקרה דנן (בקשה לבית המשפט המחוזי, או הגשת עתירת אסיר), לא מצאתי כי יש בסיס להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. החלטה זו התבססה על חוׂות דעת שב"ס, לרבות גורמי המודיעין בשב"ס, המתנגדים ליציאתו של העורר לחופשה, בנסיבות שתוארו לעיל. כידוע, הזכות ליציאה לחופשה, בין אם מדובר באסיר ובין אם בעציר, איננה זכות קנויה, ויש לשקול כל בקשה לגופו של עניין, על יסוד מכלול הנסיבות וחוׂות דעת הגורמים המוסמכים. במקרה דנן, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בחוות דעת הגורמים המקצועיים בשב"ס, ואינני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

5.

לסיום, הנני מבקש להתייחס לטענה, לפיה השופט ח' מלצר הביע דעה ברורה ומפורשת, באשר ליציאתו של העורר לחופשה. מעיון בהחלטה, שניתנה על ידי השופט מלצר, אין ניתן לזהות כל המלצה או עמדה, המצדדת ביציאתו של העורר לחופשה. כל שנאמר באותה החלטה הוא, כי הוצע לעורר לחזור בו מן הערר, שעניינו היה מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, " תוך שמירת זכותו להגיש בקשה מפורטת ומנומקת לבית המשפט המחוזי הנכבד, על מנת שיינתן לעורר לצאת מהמעצר כדי שיוכל לקיים חתונה מצומצמת ". ועוד נאמר החלטה, כי בקשה כזו אם תוגש, תצריך התייחסות של כל הגורמים הרלוונטיים, ולאחר קבלת התגובות, ייערך דיון בה בבית המשפט המחוזי בחיפה, " כאשר בדיון זה זכויות וטענות כל הצדדים שמורות להם ". הצעד שננקט על ידי העורר, נעשה בעקבות החלטה זו, ואין לקרוא בהחלטה דבר שלא נאמר בה, קרי: המלצה לשקול באופן אוהד את הבקשה, כפי שנטען על ידי בא כוח העורר.

6.

סוף דבר, הערר נדחה.

אין צריך לומר, כי העורר יוכל עדיין לשקול את ההצעה שניתנה לו, היינו לקיים את החתונה באופן מכובד במסגרת שב"ס.