בש"פ 7425/06 מדינת ישראל נ. פלוני

כתב האישום בתיק זה כולל 4 אישומים. כל האישומים עניינם עבירות מין שנעשו בקטינים. עבירות המין כוללות מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון מעשה סדום בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה בפומבי ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות. לעבירות המין מצטרפות גם עבירות נלוות ובהן: כליאת שווא, תקיפה לשם ביצוע פשע וכן הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. ביום 21/6/05 נעצר המשיב עד תום ההליכים. מאז הדיון הראשון בבקשת המעצר ועד היום, התקיימו מספר דיונים בנושא המעצר, בהם דיונים בפני מותבים שונים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעררים או בקשות לעיון חוזר, וכן מספר דיונים בבית המשפט העליון. בהחלטה מיום 19/2/06 שניתנה על-ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה נקבע כי:

"המדובר בעורר שמסוכנתו רבה עד מאוד. מסוכנות זו הופנתה כלפי מספר קורבנות פוטנציאליים מזדמנים והיא נושאת אופי של עבריינות מין הננקטת כעניין של שיטה, כאשר העורר יוצר קשר עם קטינים מזדמנים, מביאם למרתף ביתו, ועושה בהם מעשי מין קשים תוך כפיה ושימוש בכח ובאלימות".

אמירה זו משקפת את ההערכה המשותפת לכל המותבים שדנו במשיב והיא עוברת כחוט השני בכל ההחלטות. ההחלטה, שבה נאמרו הדברים, ניתנה בערר על החלטה בבקשה לעיון חוזר. כפי שניתן להבין, הערר לא התקבל והעורר נותר במעצר. בקשה נוספת לעיון חוזר הוגשה ביום 13/8/06. בקשה זו התבססה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לבטל חלק מן המועדים שנקבעו לשמיעת ראיות בחודש ספטמבר 2006. גם בקשה זו נדחתה.

הבקשה הנוכחית היא בקשתה של המדינה להאריך את המעצר בפעם השלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. לטענת המדינה, מדובר ב"מסוכנות גבוהה ביותר מצידו של המשיב, לציבור בכלל ולציבור הקטינים בפרט". כל חלופת מעצר לא יהא בה כדי להבטיח את שלום הציבור, שעל כן יש להותיר את המשיב בין כותלי בית המעצר עד לסיום ההליכים. המדינה מפנה לכך ששמיעת הראיות החלה (גם אם לאחר עיכובים רבים), וכרגע קבועים שישה מועדי דיונים נוספים, כולם בתוך התקופה המבוקשת של תשעים ימים. הסנגור מפנה לקשיים מהותיים (לשיטתו) המתגלים במהלך שמיעת הראיות. לטענתו, שני המתלוננים העיקריים אינם רוצים להעיד. על-פי הערכתו של הסנגור המשפט לא יסתיים בתקופת תשעים הימים המבוקשת. את הדגש שם הסנגור על האמור בפסקה 7 של כבוד השופטת פרוקצ'יה מיום 2/7/06 , כדלקמן: "... ככל שחולף הזמן וניהול המשפט מתעכב כך גדלה ומתעצמת זכותו של הנאשם לממש את חירותו האישית ...". לדעת הסנגור, נקודת הזמן הנוכחית שבה מתבקשת הארכה שלישית של תקופת המעצר, היא הנקודה בה יש לאפשר למשיב, "לממש את חירותו האישית" ובמילים אחרות, יש לאפשר לו לשהות בחלופת מעצר. הסנגור מפנה לענין זה,לתסקיר המעצר האחרון מיום 16/7/06. לצורך הכנתו של תסקיר זה, בחן שירות המבחן אפשרות של חלופת מעצר בבית אימו של המשיב כאשר אחיו ישמשו כמפקחים עליו. שירות המבחן ציין באשר לאחד האחים (יהודה) כי נראה ש"הוא מהווה גורם סמכותי ובעל יכולת להצבת גבולות במסגרת החלופה". עוד אמר שירות המבחן כי "...החלופה המוצעת הינה סבירה". בהתחשב בזמן הרב שחלף, בקיומה של חלופת מעצר הולמת ובפרק הזמן הארוך הנדרש עדיין להשלמת הדיון, מבקש הסנגור שלא להיעתר לבקשת המדינה.

הארכה שלישית של תקופת המעצר מחייבת אכן, בחינה מחודשת של גורמי הסיכון מול חירותו האישית של המשיב. כפי שציינה גם השופטת א' פרוקצ'יה, בגדר מושכלת יסוד, חלוף הזמן - מסיט את נקודת האיזון לעבר שחרור, ולו גם בתנאים מגבילים. אלא שגם מושכלת יסוד זו, נבחנת עניינית, בהתייחס לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. המציאות מוכיחה כי לעיתים נדרשות גם הארכות נוספות ואפילו הארכה שביעית ושמינית במקרים בהם סבור בית המשפט כי אין דרך אחרת להבטיח את ביטחון הציבור. כל מי שקדם לי בדיון בתיק הנוכחי, הצביע על מסוכנותו של המשיב העולה ממעשיו ואין לי אלא להצטרף לדברים. פלח האוכלוסייה שבו מדובר הוא רגיש וטעון הגנה במיוחד. הכוונה היא לציבור הקטינים שיש להגן עליהם מפני מעשים מסוג אלה שבאים לידי ביטוי בכתב האישום. לצד עבירות המין, קיימות כאמור גם עבירות של כליאת שווא והדחה בחקירה. אלה בפני עצמן, מצביעות על מסוכנות שמקורה בחשש לשיבוש הליכי משפט. המסוכנות לא התעמעמה ולא הוחלשה עם חלוף הזמן. מדובר בהתנהגות שיטתית המצביעה, כהגדרתה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, על "עיוות אישיותי עמוק". עיוות כזה לא נעלם מעצמו, גם לאחר חודשים ארוכים של מעצר. כיוון שמדובר במסוכנות שהורתה ולידתה באותו מבנה אישיותי מעוות, כל חלופת מעצר לא תסכון ולא תיתן מענה מספק. עיינתי בתסקיר המעצר מיום 16/7/06 שאליו התייחס הסנגור בטיעוניו. לצד הדברים אותם ציטט הסנגור, כולל התסקיר גם אמירות משמעותיות נוספות. כך למשל, קובעת קצינת המבחן כי המשיב משליך את האחריות למצבו על המתלוננים: "בנוסף עלו עיוותי חשיבה בהתייחסויותיו לאירועים שבהם חשוד ושלילת כל מורכבות בתחום האישי והמיני". לצד הקביעה כי החלופה המוצעת, קרי: פיקוחם של האחים על המשיב היא סבירה, קובע שירות המבחן גם כי הוא מתקשה לשלול את הסיכון להישנות אירועים דומים בעתיד. אמירה קשה וטעונה יותר מאמירה זו – קשה להעלות על הדעת. באשר לקצב הדיונים בבית המשפט המחוזי, אין ספק כי מן הראוי שייקבע מספר דיונים סביר בתקופה שקצב המחוקק. יחד עם זאת, המציאות והעומס בבתי המשפט, מביאים למרבית הצער, להשתלשלות עניינים מסוג זו שהתרחשה בתיק זה, קרי: דחיית תאריכים שנקבעו. אני למדה כי כרגע קבועים מספר דיונים. הצפי ששמיעת הראיות תסתיים בתאריכים אלה הוא בגדר הסבירות ומכל מקום הסוגיה תיבחן מחדש אם יהיה צורך בהארכה נוספת.

לפיכך, אני נענית לבקשת המדינה ומאריכה את המעצר בתשעים ימים נוספים החל מיום 23/9/06 או עד למתן פסק-דין בפ"ח 1101/05, הכל לפי המוקדם.