בש"פ 7426/05 ולדימיר בוסלייב נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. על-פי האמור בכתב האישום, הוא נתפס על-ידי שוטרים סמויים להם ביקש למכור 1197 כדורי סם מסוג אקסטזי; הוא החזיק ברכבו גם סם מסוג חשיש ושתי טבליות של סם מסוג אקסטזי.

התביעה ביקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' מזרחי) קבע, כי מתקיימות ראיות לכאורה לצורך המעצר וכי גם ישנה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. שאלת החלופה הועברה לעיונו של שופט אחר, לאחר שיתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן. התסקיר אמנם נמסר, ובית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופט י' נועם, פסק, למרות האמור בתסקיר, כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט פסק כי מעשיו של העורר מצביעים על "תעוזה עבריינית ומסוכנות בדרגה גבוהה, נוכח כמות הסם הניכרת שסחר בה". גם העובדה שהעורר פעל בשליחות של חברו אינה מפחיתה, כך נקבע, ממסוכנותו. בית המשפט הוסיף כי החלופה המוצעת – קרי: החזרת העורר לסביבה שבה פעל בזמן העבירה, תוך פיקוח של רעייתו ושניים מחבריו, אין בה כדי להבטיח את מטרת המעצר.

היום שב העורר וטוען כי לא קיימות ראיות לכאורה במידה המצדיקה את מעצרו. לדבריו, הוא נוצל על-ידי אחר, שהואשם בנפרד ואין מחלוקת כי הגורם הדומיננטי בפרשה. העורר מדגיש כי לא ידע את תוכן השקית שמסר לשוטר הסמוי וגם לא את פרטי העסקה. בנוסף טוען העורר, כי בנסיבות המקרה לא קמה עילת מסוכנות ומכל מקום, לא היה מקום למאן לשחררו לחלופת מעצר. העורר סומך, בעניין אחרון זה, בין היתר, על האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו ועל עברו הנקי.

דין הערר להידחות.

בית המשפט המחוזי מצא כי נתקיימו ראיות לכאורה המצדיקות את מעצר העורר עד לתום ההליכים בעניינו. אין להתערב במסקנה זו. המבקש נתפס, לפי האמור בכתב האישום, כאשר ביקש למכור שקית ובה כמות גדולה של כדורי אקסטזי, לשוטרים סמויים. הוא הגיע לזירת העבירה ברכב, יצא ממנו, הוציא את השקית ומסר אותה לשוטרים באמרו: "תביא לי את הכסף". הוא גם החזיק ברכבו סם מסוכן לשימוש עצמי. העורר טוען כי לא ידע על מהות הסחורה שהוא מוכר ועל פרטי העסקה, אולם, בית המשפט המחוזי הצביע על כך ש"בא-כוחו מסכים שהיתה לו ידיעה ברמה כזו או אחרת שמדובר בעסקת סמים" וכי "אין מחלוקת שהמשיב רכש בעבר מהספק גם שני כדורי אקסטזי". בית המשפט קבע, על-פי התשתית הזו ויתר הנתונים שבפניו, כי נתקיימו אותן ראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה, והעורר לא הצביע על עילה מספקת להתערב במסקנה זו.

משכך, קמה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. חזקה זו, כפי שנימק היטב בית המשפט המחוזי, לא נסתרה במקרה זה, וגם ביחס לחלופת המעצר, לא נמצא כי זו יש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר. אכן, כפי שנפסק לא אחת, מעורבות בסחר בסמים – בכל אחד משלביו – מלמדת על מסוכנות רבה, ומחייבת לרוב את מעצרו של הנאשם, פן ימשיך במעשיו, אפילו מביתו. כך גם במקרה שבפנינו, בו העורר, שהוא עצמו משתמש בסמים, נטל לכאורה חלק בסחר בסמים בכמות גדולה ביותר.

הערר נדחה.