בש"פ 7431/06 אסף שיאון נ. נש''מ - משמעת / תביעה

לפני בקשה להארכת מועד לערעור על החלטות רשם.

1.לצורך הדיון בבקשה אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. ביום 14.11.05 ניתן פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לפיו ניתן תוקף להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ועל המבקש הוטלו מספר אמצעי משמעת. ביום 27.3.06 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ביום 11.7.06 נתנה החלטת כבוד הרשם י' מרזל אשר דחה את הבקשה. ההחלטה הומצאה למשיב ביום 20.7.06. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר. ביום 13.8.06 נתנה החלטת כבוד הרשם י' מרזל אשר דחה את הבקשה. ההחלטה הומצאה למשיב ביום 16.8.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 13.9.06. לטענת המבקש, האיחור בהגשת ערעור על החלטות אלה נבע מכך בשל מצבו הכלכלי אין ידו משגת לממן ייצוג משפטי. המבקש מבהיר, כי בשל מצבו זה, הוא טעה וחלף הגשת ערעור על החלטת הרשם הוגשה על ידו בקשה לעיון חוזר. בקשת המבקש כי בית המשפט יתחשב, לעניין בקשתו, במצבו הכלכלי והבריאותי הקשה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. אף אם אניח כי בנסיבות העניין יש מקום להתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג, עדיין דעתי היא שבמקרה דנן אין מקום להיעתר לבקשה וזאת עקב סיכוייו של ההליך. כבוד הרשם י' מרזל הבהיר בהחלטתו כי האיחור בהגשת הערר היה ניכר וכי נימוקי המבקש לא הצדיקו מתן ארכה. כמו כן, הובהר כי סיכויי ההליך אינם טובים בשים לב לכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית משפט קמא וכי הוא הסכים לעסקה המוצעת. במצב דברים זה, על פני הדברים סיכויי הערעור על החלטות הרשם הינם קלושים, ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשות, ולו מטעם זה. בשולי הדברים אוסיף, כי המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבה (מבלי שנטל רשות לכך), אולם בתשובה ובחומר שצורף לה אין כדי לשנות ממסקנתי.

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד נדחית.