בש"פ 7434/03 ניסים מלול נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' הנדל), מיום 12.8.03 בב"ש 21038/03. השופט הנדל דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת בית-המשפט המחוזי (השופט ב' אזולאי) מיום 19.6.03, לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.העורר נעצר ביום 16.5.03 ביחד עם אחיו, אהרון. ביום 22.5.03 הוגש כנגד שניהם כתב-אישום המייחס להם ביצוע עבירה של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית. נטען כי השניים החזיקו בחדר במלון באילת סם מסוכן מסוג MDMA (המכונה אקסטזי) בכמות של 423 כדורים וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 36 גרם, שלא לצריכה עצמית. עם כתב-האישום הוגשה בקשה לעצור את שני האחים עד תום ההליכים. מעצרו של אהרון, אחיו של העורר הוארך עד תום ההליכים ביום 2.6.03, אך ביום 12.6.03 נתקבל עררו של אהרון בבית-המשפט העליון (כב' השופט לוי). השופט לוי הורה על שחרורו של אהרון בתנאים של ערבויות כספיות ועיכוב יציאה מן הארץ. הוסבר, בין השאר, בהחלטתו של השופט לוי כי הודאתו של ניסים מלול (הוא העורר בפניי) יש בה כדי ליצור ספק באשמת אהרון, אף שלא מן הנמנע שניסים נטל על עצמו את האחריות למעשה כדי לפטור את אהרון מהרשעה ועונש.

ביום 19.6.03 הוארך, בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע, מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר על החלטת המעצר נדחה ביום 9.7.03 על ידי השופט ס' ג'ובראן. בפני כב' השופט ג'ובראן כבר הועלתה הטענה - המועלית היום בפניי - כי העורר "לקח על עצמו את התיק". השופט ג'ובראן ציין כי העורר הודה במשטרה כי הסמים שנתפסו שייכים לו ולא לאהרון אחיו כך שההודאה פועלת לחובתו של העורר עצמו, אך לא לחובתו של אהרון.

3.לאחר שנדחה הערר על החלטת המעצר ובעקבות יוזמה של באת-כוחו מסר העורר ביום 23.7.03 הודעה חדשה במשטרה. בהודעה זו חזר בו העורר מהודאתו באשמה והסביר כי הוא נטל עליו את האשמה בתיק על מנת להגן על "קרוב שלו" מאחריות. לדבריו סם האקסטזי אינו שלו. הוא מוכן ליתן את הדין על שיבוש הליכי משפט, אך לא בעניין הסם.

4.לאחר מסירת הודעה זו ובהסתמך עליה, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית-המשפט המחוזי. בקשתו נדחתה, כאמור, ביום 12.8.03. השופט הנדל ציין בהחלטתו: "עיינתי בתיק החקירה ולא אכחיש כי המצב בתיק זה אינו פשוט. נתן להעלות תמיהות באשר להודאת המבקש במשטרה ... בסופו של התיק לאחר שמיעת ראיות ייתכן ששני האחים יורשעו ייתכן ששניהם יזוכו וייתכנו גם אפשרויות אחרות". נוכח החלטת השופט ג'ובראן קבע השופט הנדל כי אין הוא מוצא שיש בכוחה של הודעתו החדשה של העורר לשנות את ההחלטה בעניין מעצרו עד סיום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

5.העורר טוען כי הודעתו החדשה במשטרה משנה את המצב הראייתי בתיק, וכי עכשיו משמסר אותה גברה ההסתברות כי יזוכה. לדעתו, בית-משפט קמא לא בחן את התיק שוב לאחר שינוי זה. כן מלין העורר על כך שבית-משפט קמא כלל לא דן בחלופות מעצר. כאמור, בית-המשפט החליט כי עדיין קיימת תשתית ראייתית לכאורה המצדיקה את מעצרו של העורר ולכן דחה את הבקשה לעיון חוזר.

6.עיון חוזר מצריך נסיבות חדשות. יש לבחון אם ישנן נסיבות כאלה אחרי החלטתו של השופט ג'ובראן. אינני סבורה כי גירסה נוספת של העורר עצמו היא נסיבה חדשה: אין אדם מרים עצמו בשרוכי נעליו. בפני השופט ג'ובראן כבר נטען כי ההודאה של העורר היא בעייתית וחסרת הגיון, וכי העורר לא ידע לתת תשובות לשאלות שונות. על טענות אלה שהועלו כבר בפני השופט ג'ובראן חזרה באת כוח העורר, עו"ד ברוש גם בפני. בטענות אלה אין כל חידוש. העורר אומר בהודעה דברים שטענה עוד קודם לכן באת-כוחו. העורר קשר עצמו לסם, ואין בהודעתו החדשה כדי לבטל את הודייתו, ולהופכה לאפס. מעבר לכך: השופט הנדל עמד על כך שתתכנה אפשרויות שונות בעניין מה שהתרחש בזירת האירוע, באותו חדר באילת. אפילו אניח כי העורר טען שסם השייך למעשה לאחיו שייך לו, עדיין מצביעות נסיבות העניין על כך שהעורר היה (למצער) מסייע לאחיו. גם אם חלקו קטן ממה שייחס לעצמו בהודייתו הראשונה, עדיין הראיות הנסיבתיות מצביעות על מעורבותו בעיסקת הסמים.

6.על כן מחליטה אני לדחות את הערר.

7.תיק החקירה יוחזר לפרקליטות באמצעות המזכירות.