בש"פ 7434/09 מדינת ישראל נ. נוראיר פידיניאן

בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים שיחלו ביום 26.9.2009, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), או עד למתן החלטה ב-תפ"ח 1079/08 ו-תפ"ח 1080/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 28.9.2008, הוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתבי אישום נגד המשיבים. תחילה הוגש כתב אישום נפרד כנגד המשיבים 2-1 וכנגד המשיב 3, בשל כוונת המבקשת להעיד את המשיב 3 כנגד שני המשיבים האחרים. לאחר שקילת העניין בשנית ובהסכמת הצדדים, אוחדו כתבי האישום לכתב אישום אחד המייחס למשיבים את העבירות הבאות: התפרצות לדירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; רצח, לפי סעיף 300(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין; הזדהות כאחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; וגניבה, לפי סעיף 248 לחוק העונשין.

2.

על פי האישום הראשון , במועד בלתי ידוע לפני חודש יולי 2008, פנה המשיב 1 אל המשיב 3 וסיפר לו כי ידוע לו שבבית בני הזוג סאמין באשקלון מצוי כסף רב וכי בכוונתו לבצע שוד במקום. המשיב 3 שיתף את המשיב 2 במידע האמור. סמוך לאחר מכן, קשרו המשיבים קשר להתפרץ לבית המשפחה, בשעה שציונה סאמין (להלן: המנוחה ), שהיא אישה מבוגרת, תשהה לבדה בביתה. המשיבים תכננו לגנוב את הרכוש והכסף שיימצא בבית, תוך שימוש באלימות כלפי המנוחה וכפיתתה. המשיבים סיכמו ביניהם כי המשיבים 2-1 ייכנסו לדירה, בעוד המשיב 3 ימתין מחוץ לבית ויכנס לסייע בידיהם במידת הצורך. עוד סוכם כי המשיב 3 ידאג למימון מחייתו של המשיב 1 עד לביצוע השוד. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטיידו המשיבים בסרט הדבקה אפור, חוטי ניילון, חפץ חד, כפפות וכובעי גרב. ביום 2.7.2008, בסמוך לשעה 12:35, הגיעו המשיבים לבית המנוחה וערכו תצפית על ביתה. לאחר שהגיעו למסקנה כי היא לבדה ניגשו המשיבים 2-1, כשידיהם עטויות כפפות ועל ראשם כובעי גרב, לאחת מדלתות הכניסה והקישו עליה. לאחר שהמנוחה ניגשה לאחת הדלתות, נכנסו המשיבים 2-1 אל הבית באמצעות דלת אחרת. משהבחינה המנוחה במשיבים 2-1 והחלה לצעוק, תפסו אותה השניים, חסמו את פיה ואף כפתו את ידיה ורגליה באמצעות סרט דביק וחוט ניילון. משחדלה המנוחה להיאבק במשיבים 2-1, הפילו אותה השניים ארצה, גררו אותה לסלון ונעלו את דלת הכניסה. לאחר מכן, ערכו המשיבים 2-1 חיפוש בבית המנוחה, בהותירם את המנוחה כפותה בסלון הבית. בסיום החיפוש, נטלו השניים מעט מתכשיטי המנוחה וסכום כספי של כ-20 ש"ח שמצאו. בהמשך, חזרו המשיבים 2-1 אל המנוחה ודרשו ממנה לספר להם היכן נמצא הכסף בביתה. בתכוף למעשה, חנקו את המנוחה ודקרו אותה בישבנה ארבע דקירות, בכדי להניעה למסור להם את מיקום הכסף בבית. בשלב כלשהו, הבחינו המשיבים 2-1 בכך שהמנוחה איבדה את הכרתה וחדלה לנשום. הם הסירו את הסרט הדביק מעל פיה ושפכו עליה מים, אך משגילו כי המנוחה אינה נושמת ואין לה דופק – נמלטו עם השלל בידם. מחוץ לבית, חברו המשיבים 2-1 אל המשיב 3, עדכנו אותו בנעשה והשלושה נמלטו מן המקום, בהותירם את המנוחה מחוסרת הכרה, ללא נשימה ודופק ומבלי להזעיק עזרה עבורה. בסמוך לשעה 14:30, שב בעלה של המנוחה לביתם ומצא את המנוחה מוטלת בסלון הבית, כשהיא כפותה ומחוסרת הכרה. שכניהם של בני הזוג הזעיקו את מגן דוד אדום, אך לאחר ביצוע פעולות החייאה במנוחה, נאלצו אנשי מגן דוד אדום לקבוע את מותה.

3.

האישום השני יוחס למשיב 2 בלבד ועל פיו, במועד בלתי ידוע בסוף חודש יולי 2008 לערך, הגיעה לידי המשיב 2 תעודת זהות של תושב תל אביב-יפו בשם אנטולי סטרוקוב. ביום 12.8.2008, עוכבו המשיב 2 ואחד נוסף על ידי שוטר. במעמד זה הזדהה המשיב 2 כאנטולי סטרוקוב, באמצעות תעודת הזהות שהייתה ברשותו. ביום 25.8.2008, הגיעו שוטרי יחידת הימ"ר לביתו של המשיב 2 בחולון על מנת לעצרו. גם במעמד זה, הזדהה המשיב 2 באמצעות תעודת הזהות של אנטולי סטרוקוב, ואף לאחר שנעצר והובא למשרדי יחידת הימ"ר באשדוד, המשיך המשיב 2 להציג את עצמו באמצעות אותה תעודת זהות. כעולה מן האישום השלישי לכתב האישום, שאף הוא יוחס למשיב 2 בלבד, במועד בלתי ידוע למבקשת, בחודש יולי 2008 או בסמוך לכך, הגיע המשיב למשרדי מס הכנסה ביבנה ונטל משם מכשיר טלפון סלולארי של אחת מעובדות המקום. מכשיר זה נתפס בידי המשיב בעת מעצרו.

הליכי המעצר נגד המשיבים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשו בקשות למעצרם של המשיבים 2-1 ושל המשיב 3 עד תום ההליכים נגדם. בבקשותיה ציינה המבקשת כי ברשותה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, לרבות הודאת שלושת המשיבים בפני מדובבים בגין המיוחס להם, וכן הודאתו במשטרה של המשיב 1 במיוחס לו. עוד כללו הראיות: חוות דעת מעבדתית המעידה על התאמה בין ה- DNA

של המשיב 1 לבין ה- DNA שנדגם מתחת לציפורני המנוחה והסרט הדביק שבו נקשרה; איכוני טלפון של המשיבים סביב זמן הרצח; וראיות נוספות. באשר למשיב 2, צוין כי החשש לשיבוש מהלכי משפט בעניינו מתעצם נוכח העובדה שדאג להעלים את מכשיר הטלפון בו עשה שימוש בעת הרצח ולגנוב מכשיר אחר תחתיו. כן התחזה המשיב 2 לאדם אחר והביע בפני המדובב רצון להתנקם באחד מחוקריו. עוד צוין כי למשיב 2 ישנו עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעה בעבירת חבלה כשהעבריין מזוין, חבלה חמורה, תקיפה בתנאים מחמירים, הפרת הוראה חוקית, דרישת נכס באיומים, סחיטה בכוח ועוד. אשר למשיב 3, הלה אמר למדובבים כי לא טרח להזעיק עזרה, אף שהמשיבים 2-1 סיפרו לו על מצב המנוחה, בשל חששו כי המשטרה תגיע לפני אנשי מגן דוד אדום. המשיב 3 ביקש מן המדובבים לבקש מקרוב משפחה שלו להעלים את כרטיס ה- SIM

ממכשירו הנייד והוא אף דיבר עם המשיב 2 על היעלמות לזמן מה, ועל כן טענה המבקשת כי גם בעניינו קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט. גם למשיב 3 עבר פלילי, הכולל עבירות הדחה למניעת עדות במשפט ושיבוש מהלכי משפט.

5.

הדיון בבקשת המעצר נדחה מספר פעמים בשל בקשות דחייה שהעלו באי כוח המשיבים. בסופו של יום, המשיבים 2-1 נעצרו עד תום ההליכים נגדם, בהסכמת באי כוחם, תוך שנשמרה להם הזכות לעתור לשינוי ההחלטה. אשר למשיב 3, בא כוחו הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירת השוד וההתפרצות לדירה, אך הוא כפר בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירת הרצח. ואולם, בית המשפט הורה על מעצר עד תום ההליכים גם כנגד המשיב 3, בקובעו כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, קיומן של ראיות לכאורה וחשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין – לא קיימת חלופת מעצר אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו. בית המשפט דחה את טענת המשיב 3 כי אין נגדו ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירת הרצח וקבע כי המשיב 3 היה מודע היטב למצבה של המנוחה, אך הוא לא טרח להזעיק עזרה ומכאן שהיה אדיש לתוצאה שנגרמה למנוחה. בית המשפט ציין כי קיים חשש משמעותי לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מפני הדין, נוכח מאמציו של המשיב 3 למצוא אליבי "בכל מחיר", בקשתו מן המדובבים לסייע לו בשיבוש הראיות ודבריו למשיב 1 בעניין רצונו להיעלם לזמן מה.

6.

משלא הסתיימו הליכי המשפט בתשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. ביום 25.6.2009, קיבל בית משפט זה (כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין) את הבקשה, והורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מיום 29.6.2009. בית משפט זה עמד על כך שהמעשים המיוחסים למשיבים הם חריגים בחומרתם:

"מי שביצע מעשים אלה גילה את מסוכנותו הנוראה ואת החשש האמיתי שעשוי להתקיים אם ישוחרר. מדובר במעשים בלתי אנושיים שמעידים על עושיהם, כי אין הם בוחלים לבצע את המעשים המתועבים ביותר בשל בצע כסף. הטענה כי מעשהו של המשיב 3 אינו חמור גם אם ביצע את העבירות המיוחסות לו, היא טענה נואלת. המשיב 3 היה שותף לתכנון מעשה השוד. הוא זה ששיתף את המשיב 2 במידע שמסר לו המשיב 1 לגבי הימצאו של כסף רב בבית המנוחה. הוא המתין למשיבים האחרים מחוץ לדירה על מנת לסייע להם ולא מצא שום צורך אנושי להפנות עזרה רפואית לבית המנוחה כשהשלושה הותירו אותה חסרת נשימה וכפותה. בנסיבות אלה, חרף המחדלים, הרובצים לפתחם של כל המעורבים, כך נראה, לא ניתן להעלות על הדעת את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בשלב זה של המשפט ".

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

7.

המבקשת פירטה אודות מהלך הדיונים בתיק העיקרי. לעת הזו שמיעת ההוכחות בתיק התעכבה פעמים רבות, הן בשל בקשות שונות מטעם ההגנה והן בשל תקלות בהבאת המשיבים לדיונים ובזימון העדים. על פי הודעת המבקשת, בית המשפט המחוזי נתן החלטות שתכליתן למנוע הישנות של תקלות מנהליות נוספות בהמשך הדרך ואף נקבעו מועדי הוכחות רבים לשמיעת התיק בחודשים נובמבר-דצמבר 2009 ועל כן, לטענת המבקשת בכתובים, צפוי כי התיק יתקדם באופן משמעותי במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. בדיון על פה הוסיף בא כוח המבקשת כי להערכת הפרקליטה המטפלת בתיק, תשעת המועדים שנקבעו, ומהם שבעה בתוך התקופה המבוקשת, יספיקו לשמיעת הראיות.

8.

לגוף הבקשה, המבקשת טוענת כי כתב האישום מייחס למשיבים את "העבירות החמורות ביותר בספר החוקים". המעשים המיוחסים למשיבים, כך נטען, גבו את חייה של אזרחית מבוגרת וחסרת ישע ששהתה בביתה, האמור להיות לה מבצרה. לטענת המבקשת, המשיבים לא בחלו בהפעלת אלימות כלפי הקשישה, אטמו את פיה, חנקו אותה ודקרו אותה ארבע פעמים, בכדי לחלץ ממנה בכוח את מיקום כספיה. העבירות החמורות המיוחסות להם מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים לביטחון הציבור. עוד טוענת המבקשת כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיבים באם יורשעו, קיים חשש מובנה להימלטותם מן הדין. המבקשת הוסיפה כי המשיב 1 נעדר עבר פלילי, אך המשיבים 2 ו-3 בעלי עבר פלילי ניכר, כמפורט לעיל.

9.

באי כוח המשיבים הלינו על תקלות שהיו בדיונים בתקופת המעצר הקודמת. אכן, היו תקלות כאלה ובית המשפט נקט בצעדים למניעתן. מקובל עליי, וגם השמעתי הערה בעניין זה בדיון על פה, כי יש לעשות גם כל מאמץ כדי שהעדים יעידו במועדים שנקבעו, ולא תהיינה ישיבות מקוטעות. ועם כל זאת, גם לעת הזו, יפים כוחם של דברי המשנה לנשיאה עליהם עמדתי לעיל, ואין בכוחן של התקלות אשר אירעו כדי להטות את הכף. מה גם שנקבעו, כאמור, ישיבות רבות.

10.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים שתחילתם ביום 26.9.2009, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1079/08 ו-תפ"ח 1080/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.