בש"פ 7435/98 חסן אלפיניש נ. מדינת ישראל

1.ביום 5.4.98 הוגש על העורר בתיק בש"פ 7435/98 - הוא המשיב בתיק בש"פ 7933/98 - (להלן - "העורר") בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בשל עבירות של קבלת רכוש בידיעה שהוא גנוב וכן החזקת והובלת נשק שלא כדין, בניגוד לסעיפים 412 ו- 144 (א) ו- (ב) לחוק העונשין תשל"ז1977- (להלן - "חוק העונשין"). לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קיבל העורר מידי אדם בשם דוד סבג שמונה רובי 16 M בידיעה שנגנבו מבסיסי צה"ל והוביל אותם למקום בלתי ידוע.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' טימור), בהחלטתו מיום 29.4.98, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים ובהחלטתי מיום 14.5.98 דחיתי את עררו על ההחלטה. העורר ביקש לעיין מחדש בהחלטה לעוצרו ובית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 15.7.98, דחה את בקשתו. גם הערר על החלטה זאת נדחה בהחלטתה של חברתי הנכבדה, כבוד השופטת ד' ביניש, מיום 17.9.98. בהחלטתה ציינה חברתי שאם יתברר, בתזכורת שנקבעה ליום 8.11.98, "שאין סיום משפטו של העורר מסתמן במועד קרוב, תהיה בכך עילה לעיון מחדש בהמשך המעצר".

2.העורר חזר וביקש לעיין מחדש בהחלטה לעוצרו ובית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 18.11.98, חזר ודחה את הבקשה. העורר חזר וערר על ההחלטה, אולם בטרם נסתיים הדיון בעררו הגישה המדינה - בתיק בש"פ 7933/98 - בקשה להאריך את מעצרו בתשעים ימים מעבר לתקופה של תשעה חודשים, האמורה להסתיים ביום 4.1.99. בהסכמת באי כוח בעלי הדין אחדתי את הדיון בערר ובבקשה. כן הגישה באת כוח העורר בכתב את טענותיה נגד הבקשה.

3.אקדים ואציין כי ביום 28.10.98 הורשע דוד סבג הנזכר במסגרת עיסקת טיעון בגניבתם של שמונה רובים, בהחזקתם ובהעברתם שלא כדין וכן במכירה של ארבעה מתוך שמונת הרובים. ביום 8.11.98 נגזרו עליו תשע שנות מאסר בפועל. כפי שמתברר סיימה המדינה את הבאת ראיותיה במשפטו של העורר, למעט עדותו של סבג, שהוא עד התביעה היחיד שנותר.

בינתיים נקבע המשך משפטו של העורר ליום 3.1.99 בשעה 09:30. באותו יום תסתיים, כנראה, שמיעת עדותו של סבג ותיפתח פרשת ההגנה. בית המשפט המחוזי הוסיף ושריין את התאריכים 19.1.99, 20.1.99 ו- 21.1.99 למקרה ששמיעת הראיות והסיכומים לא תסתיים במועדים שנקבעו. קיים, אפוא, סיכוי סביר כי המשפט יסתיים בפסק דין תוך שבועות ספורים מתום תקופת המעצר של תשעת החודשים שהמדינה מבקשת להאריכה. לכך יש להוסיף כי טיבן של העבירות שבהן מדובר, העובדה שכלי הנשק לא נמצאו והחשש שישמשו למטרות פליליות, כל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה של העורר ומכריעים את הכף לחובתו, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 14.5.98. טעמים אלה לא פגו, ואולי אף נתחזקו אחרי שנסתיים משפטו של סבג כפי שהסתיים. במצב דברים זה אין הצדקה לשחרר את העורר ממעצרו.

4.לפיכך אני דוחה את עררו של העורר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור אותו עד תום ההליכים. כן אני מאריך את תקופת המעצר בשישים ימים, החל ביום 4.1.99, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 8042/98 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.