בש"פ 7439/13 מדינת ישראל נ. מובאראק עבאס

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 11.11.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 18335-02-13 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים ).

רקע והליכים

ב.

כתב האישום (מיום 11.2.13) כנגד המשיב, תושב כפר כנא, מגולל פרשה

של אחזקה ושימוש בנשק בלתי חוקי. לפי עובדות כתב האישום, ביום 25.1.13 בשעות הערב יצא ויאם אמארה (להלן ויאם ) לנסיעה עם שני צעירים נוספים ברחובות כפר כנא, במהלך הנסיעה פגשו בשני צעירים ממשפחת עבאס, ופתחו עמם בשיחה. אחד הצעירים ממשפחת עבאס פנה אל ויאם באופן אלים ותוקפני ואף תקפו בהמשך. ויאם התגונן והכה את תוקפו. הנוכחים הפרידו בין ויאם לבין תוקפו, ובעוד ויאם וחבריו עוזבים את המקום, איימו בני משפחת עבאס כי יתפסו ויהרגו את ויאם. לאחר מכן פגש ויאם את בני דודיו (ראוף אמארה (להלן ראוף )

וסנד אמארה). בהגיעם לאזור המעיין בכפר כנא חסמו עשרות בני משפחת עבאס המצוידים באלות ובמקלות את דרכם ותקפום. המשיב הוא אחד מבין בני משפחת עבאס אשר תקפו – כנטען – את ויאם ובני דודיו. ויאם התגונן מפני תוקפיו והתפתחה קטטה בה נפגע אחיו של המשיב, עזמי עבאס. בתגובה לפציעת אחיו, עזב המשיב, על פי הנאמר, את הזירה, וחזר למקום תוך זמן קצר ובידו אקדח. המשיב ירה באויר ובתגובה לירי זה, צעק ויאם: "אם אתה גבר, תירה בי"; המשיב ירה – כנטען – לעבר ויאם ובני דודיו, פגע ברגלו של ראוף אמארה, וגרם לו לשני פצעים קרועים אשר הצריכו אשפוז. לאחר האירוע, נמלט המשיב ולא התייצב לחקירה, חרף ידיעתו כי הוא מבוקש; הוא נעצר רק ביום 29.1.13, כשאותר במקום מחבואו בבית קרובי משפחתו בטורעאן. נוכח הדברים הללו מייחס כתב האישום למשיב עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק, ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

הליכי המעצר

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים (מ"ת 18357-02-13). בבקשה נטען כי כנגד המשיב עומדת חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים). עוד הוטעם, כי למשיב עבר פלילי בתחום עבירות הנשק, וכן כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן תשעה חודשים, והוא השתחרר ממאסר בן 15 חודשים זמן לא רב בטרם האירוע המתואר. נוכח כל זאת נטען, כי אין חלופת מעצר אשר בכוחה להשיג את מטרות המעצר. בדיון ביום 11.2.13 ביקש בא כוחו של המשיב דאז דחיה, לצורך העתקת חומר החקירה ועיון בו. הדיון נדחה ליום 18.2.13 ובהמשך נדחה ליום 27.2.13.

ד.

בדיון ביום 27.2.13 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש כי ייערך תסקיר מעצר.

באת כוח של המבקשת התנגדה לבקשה, מתוך התנגדות לשחרור לחלופה מכל וכל. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר.

ה.

התסקיר מיום 3.4.13 לימד כי המשיב גדל במסגרת משפחתית תומכת, עד למותו של אביו מירי אקראי, לו המשיב היה עד; הירי נעשה על-ידי פלג רחוק של משפחת עבאס. בעקבות האירוע התערערה תחושת הביטחון של המשיב, והוא חבר לאנשים שעודדוהו להחזיק בנשק כאמצעי הגנה, עבירה שבגינה נעצר וריצה מאסר. המשיב ציין כי לא התכוון לעשות שימוש בנשק, וכי הוא מבין את חומרת מעשיו, ומשכך פנה לשיקום ונמנע מקשרים עם גורמים המקיימים אורח חיים בעייתי. המשיב סיפר כי בינו לבין ויאם היכרות שטחית בלבד, וטען ביחס למעצרו כי נעשה לו עוול.

שירות המבחן זיהה פער בין תוכן דבריו של המשיב לבין האפקט הרגשי והעריך כי המשיב התנסח באופן שישיג את רצונו להשתחרר מן המעצר. המשיב תיאר את שהותו בבית הסוהר בפרשה הקודמת באופן חיובי, אך בירור העלה כי הועבר מבית סוהר בעל אופי טיפולי לבית סוהר ברמת ביטחון גבוהה יותר. מן

המשיב אף נשללה זכאותו להקלת השליש. המשיב התקשה להסביר השתלשלות האירועים שהביאה למצב זה, ותלה אותה באנשים שנגדם הוא משמש כעד תביעה במסגרת תיק הרצח של אביו.

לאחר סקירת ההיבטים הכרוכים במשיב העריך השירות, כי קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק, וכי חלופת מעצר שהוצעה על ידי משפחת המשיב אינה מתאימה, נוכח הספק באשר ליכולת המפקחים להעריך התנהגויות חריגות מצדו, וכן נוכח מעורבות רגשית.

ו.

בדיון ביום 3.4.13 טען בא כוחו של המשיב כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, וזאת חרף מסקנות שירות המבחן, שלגביהן נטען כי נתבססו על שגגות עובדתיות. באת כוח המבקשת טענה כי מסקנותיו של התסקיר מחזקות עמדתה. בית המשפט (השופט ע' עיילבוני ) נעתר לבקשה והורה על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים, נוכח עברו של המשיב, חומרת מעשיו, מסוכנותו, אופיו ואי התאמתה של חלופת המעצר.

ז.

ביום 11.6.13 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בדיון ביום 23.6.13 חזר בו המשיב מבקשתו על-פי הצעת בית המשפט. בא כוח המשיב ציין שהוא שומר על זכותו להגיש בקשה נוספת לעיון חוזר לאחר מועד ההוכחות שנקבע ליום 19.8.13.

ח.

ביום 19.8.13 הגיש המשיב בקשה שניה לעיון חוזר בהחלטת מעצרו. בדיון ביום 9.9.13 קבע בית המשפט המחוזי כי התשתית הראייתית לא התערערה, וכי "מסוכנותו של המבקש לא נעלמה מן העולם". בהחלטה צוין כי קצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אינו משביע רצון, אך הדבר נובע בעיקר מכך שעדי הראיה מכפרו של המשיב הפסיקו לשתף פעולה עם המשטרה וההליך המשפטי, ואף סירבו להתייצב לעדות אלא באמצעות צוי הבאה. בית המשפט קבע כי אין עילה לעיון חוזר והבקשה נדחתה. ערר המשיב על החלטה זו נמחק נוכח המלצת בית משפט נכבד זה (בש"פ 6389/13, השופט צ' זילברטל ).

ההליכים בתיק העיקרי

ט.

ביום 7.3.13 הוקרא כתב האישום בפני המשיב והוא כפר באשמה וטען כי עומד לו אליבי (ת"פ 18335-02-13, סגן הנשיא ת' כתילי ). בית המשפט הורה כי התיק יועבר לשופטת

י' שטרית , וכי ייקבעו מועדי הוכחות. בהמשך חלו חילופי ייצוג ונתבקשה דחיה ללימוד החומר, ונקבע מועד הוכחות ב-10.6.13.

י.

ואכן החלה פרשת ההוכחות ביום 10.6.13, בדיון העיד החוקר הראשי בתיק. ארבעת עדי הראיה לא התייצבו, ובית המשפט הוציא צוי הבאה כנגד שניים מהם עם אפשרות לשחרור. בית המשפט קבע שני מועדי הוכחות נוספים ליום 8.9.13 וליום 10.9.13. ביום 16.6.13 נקבע מועד הוכחות נוסף בתוך תקופת הפגרה לצורך קידום ההליך העיקרי, ליום 19.8.13. ביום 23.6.13 בוטל מועד ההוכחות שנקבע ליום 10.9.13 בשל אילוצי בית המשפט, וסוכם על קביעת מועדים נוספים בשל היות המשיב במעצר.

יא.

ביום 19.8.13 נשמעה עדותו של שוטר, אך ארבעת עדי הראיה לא התייצבו שוב, חרף צוי ההבאה שהוצאו כנגד שניים מהם והפקדת הסכומים המבוקשים על ידיהם, וכן לא התיצבו עדים נוספים, בהם שוטרים. באת כוח המבקשת ביקשה חידוש צוי ההבאה כנגד העדים, אולם הפעם ללא אפשרות שחרור. בא כוח המשיב הלין על אי התייצבותם של עדים ושוטרים מוזמנים וביקש קביעת מועדי הוכחות נוספים בהקדם. בית המשפט ציין כי מועד הוכחות זה מתקיים בתוך ימי הפגרה כדי לקדם שמיעת ההוכחות בתיק, והורה על הוצאת צוי הבאה ללא שחרור כנגד שני העדים שכבר הוצאו בעבורם צוי הבאה, ועל הוצאת צוי הבאה עם אפשרות שחרור כנגד שני העדים הנוספים שלא התייצבו. ביום 19.8.13 הודיעו העדים כי הגיעו לדיון בשעה 12:30 אולם המזכירות הודיעה להם כי הדיון בתיק נדחה. בדיון מיום 28.8.13 נקבע כי אי-התייצבות העדים בדיון לא תיזקף לחובתם נוכח טעות שנעשתה ביחס לשעת הזימון לדיון. בית המשפט הורה לעדים להתייצב לדיון שנקבע ליום 8.9.13.

יב.

ב-8.9.13 העידו שלושה שוטרים ועד הראיה ויאם. במהלך החקירה הראשית הוכרז ויאם עד עוין, חקירתו הנגדית על-ידי בא כוח המשיב הופסקה בעיצומה. בית המשפט קבע כי החקירה הנגדית תימשך ביום 4.11.13, וקבע שני מועדי הוכחות נוספים ליום 18.11.13 וליום 9.12.13.

יג.

ב-4.11.13, נשמעה עדות ויאם, והוא נחקר על ידי בא כוח המשיב ובאת כוח המבקשת. בית המשפט הותיר את מועדי ההוכחות שנקבעו ליום 18.11.13 וליום 9.12.13 על כנם. בהסכמת הצדדים הוחלט כי התיק יופנה להליך גישור בפני השופטת נ' מוניץ .

הבקשה הנוכחית והדיון

יד.

בבקשה (מיום 3.11.11) נטען, כי למשיב מסוכנות מובהקת נוכח המעשים החמורים המיוחסים לו, המקימים ח זק ת מסוכנות סטטוטורית אשר לא הופרכה, ומסוכנותו מתעצמת נוכח הרשעתו הקודמת בעבירת נשק שבגינה ריצה מאסר בפועל. לכך נוספת כנאמר – העובדה שהמשיב השתחרר ממאסרו זמן קצר עובר לאירוע ולא היסס לבצע את העבירה הנוכחית, כך נטען, חרף המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו. צוין כי חלופת המעצר מקימה חשש להימלטותו של המשיב, וזאת נוכח התנהלותו לאחר האירוע, ובשים לב לעונש הצפוי לו אם יורשע בהליך העיקרי. עוד נטען כי, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב אם ישוחרר לחלופת המעצר. צוין, כי המבקשת ערה לקצב ההתקדמות הלא מספק של ההליך העיקרי, והובעה תקוה כי שמיעת המשפט תתקדם באופן ניכר במועדי ההוכחות הקרובים.

טו.

בדיון נטען מטעם המדינה, כי ההליך מורכב בשל אי התיצבות עדים והצורך בצוי הבאה, אך כי במועדי נובמבר ודצמבר ניתן יהא לסיים את פרשת התביעה.

טז.

מטעם המשיב נטען, כי עד כה הועד רק עד מהותי אחד (בישיבת 4.11.13) ונותרו לפחות שלושה עדים מהותיים; אי ההתיצבות אינה נחלת העדים האזרחיים בלבד אלא גם שוטרים לא הגיעו, באופן שמאמצי הכנה של הסניגוריה בחקירות נגדיות מהוים בזבוז זמן, ואין חולק כי הקצב אינו משביע רצון. לגבי המשיב נאמר כי רקעו קשה, מאז ראה את אביו נרצח בפניו, וכי ניתן להציג חלופה שתאיין את מסוכנותו.

הכרעה

יז.

אי אפשר שלא לחזור על כך, שתפקיד בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך. מבלי שאטיל דופי, אין חולק כי ההליך דנא מתנהל בקצב שאינו מספק, וכמובן תרמה לכך במיוחד אי התיצבות העדים. יוצא אני מן ההנחה כי בית המשפט המחוזי עמוס, אך יש הכרח להגביר את הקצב, ב"יד קשה" מצד בית המשפט לגבי כולי עלמא (בש"פ 3705/13 מדינת ישראל נ' פלוני (29.5.13)). ער אני להעברת התיק לגישור, אך על הגישור להיות זריז, ולמקרה שלא יצלח, ראוי להוסיף מועדים כבר מעתה לשם סיום התיק. אזכיר את המאמץ המערכתי הראוי לשמיעת תיקים מיום ליום. המעצר מוארך ב-45 יום מיום 11.11.13, והצדדים יפנו לבית המשפט לתוספת מועדים, על פי האמור. התביעה תדאג להזמנת העדים המהותיים לישיבות הקבועות ושייקבעו. בשלב זה איני מזמין תסקיר, שכן מדובר במי שלחובתו מאסר על תנאי בתחום עבירות הנשק ולכאורה שב לסורו, וגם נטען כלפיו שיבוש הליכי חקירה. עם זאת, עניין התסקיר, בלא שאטע מסמרות, עשוי להישקל בהמשך, כגון (בלא התניה) ככל שיישמעו העדים המהותיים.

יח.

הבקשה מתקבלת חלקית לפי האמור.