פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7446/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אמנון משייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע (השופט א' חזק) מיום 21.10.13 בעמ"ת 28825-10-13
בשם המבקש:
עו"ד אייל לביא
החלטה
א.
בקשה זו עניינה הקלה בתנאי מעצר הבית המלא שבו שוהה המבקש.
ב.
נגד המבקש (יליד 1993) הוגש כתב אישום שעניינו עבירה של התפרצות למגורים וגניבה (יחד עם נאשם אחר), וזאת לדירת מגורים באילת. העבירה הנטענת אירעה ב-12.6.13. המבקש מצוי במעצר בית מלא בפיקוח הוריו, וזאת מאז 19.6.13. נתקיימו מספר הליכים הכרוכים במעצר; לאחרונה (3.10.13) החליט בית משפט השלום באילת (השופט טופף)
שלא להקל בתנאים, כעתירת המבקש, אך הזמין תסקיר משלים בתוך 60 יום. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט חזק, 21.10.13) דחה ערר לעניין תנאי השחרור, הן בשל עבר פלילי מסוים (הרשעה בהחזקת סם לצריכה עצמית) של המבקש, והן – כפי שקבע בית משפט השלום – שכן מעצר הבית מגן על הציבור מפני המבקש ומציב לו גבולות. בית משפט השלום נתבקש לקבוע מועד לדיון לאחר קבלת התסקיר, והמועד נקבע (החלטה מ-22.10.13) ל-10.12.13.
ג.
בבקשה נטען כי יש ליתן רשות ערר בשל חלוף הזמן, הגיל הצעיר, ההגבלה על חרות המבקש, ועברו שאינו כולל הרשעה רלבנטית ואף לא מאסר; וגישת ההגמשה – כנטען – לעניין גלגול שלישי בתיקי מעצרים, מה גם שבעבירות רכוש אין עילת מעצר סטטוטורית.
ד.
איני רואה מקום לרשות ערר. כעולה מן התיק, מקדישים בתי המשפט לתיק את תשומת הלב הראויה, ואי אפשר לומר כי בהחלטותיהם נפלה שגגה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. נזכור ונטעים, כי אין עסקינן במעצר מאחורי סורג ובריח אלא במעצר בית, שעם כל ההכבדה ואי הנוחות העלולה להיות כרוכות בו, אינו דומה ולוא במעט למעצר מאחורי סורג ובריח; ונוכח הסתבכות קודמת של המבקש בפלילים (גם אם בתחום אחר) ונוכח כתב האישום דהאידנא, אין לומר כי שגו בתי המשפט הקודמים בהמתינם לתסקיר החדש, שיוגש בראשית דצמבר ויידון ביום 10.12.13. בידי המבקש להעלות כל טיעוניו באותו דיון בבית משפט השלום, וחזקה על בית המשפט, בלא שכמובן אקבע דבר לגבי החלטתו, שיידרש לאחר שמיעת הצדדים לתמונה כולה, ובתוכה התסקיר שיוגש, בגיבוש הכרעתו. איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, א'
בכסלו התשע"ד (4.11.2013).
ש ו פ ט