פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
7451/21
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
עינאד אלקריעאן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות לערור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב-עמ"ת 27680-10-21 מיום 21.10.2021
שניתנה על ידי השופט אריאל חזק
בשם המבקש:
עו"ד לימור רוט-חזן
החלטה
1.
בקשת רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' חזק)
בעמ"ת 27680-10-21 מיום 21.10.2021, בה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט י' בן דוד ) במ"ת 16940-09-21 מיום 14.9.2021.
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז–1977. כמתואר בכתב האישום, במסגרת חקירה בהליך אחר, המבקש נחקר ביחידת המשטרה, בה עובדת המתלוננת כקצינת חקירות. במהלך ימי מעצרו, המבקש פנה למתלוננת, ביקש ממנה לשחררו בערבות, וטען בפניה מספר פעמים כי היא "לקחה אותו אישית" או "כפרויקט אישי" ואמירות דומות.
בהמשך לאמור לעיל, ביום 6.9.2021 המבקש חייג למכשיר הטלפון השייך למתלוננת מספר פעמים תוך זמן קצר. משלא ענתה, שלח לה מסרון ובו נכתב "חג שמח אני מאחל לך ולבני משפחתך אושר ובריאות ושנה טובה". מספר דקות לאחר מכן, המבקש חייג אליה שוב אך היא לא ענתה. אז, כעבור כשעה וחצי, המתלוננת ענתה לשיחה נוספת שקיבלה ממנו. במהלך השיחה, המבקש הזדהה בשמו ואמר לה שהוא מתקשר לאחל לה חג שמח והוסיף "תשמרי על עצמך". לאחר מכן, שב המבקש על איחוליו לחג שמח.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המבקש, המשיבה ביקשה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
4.
ביום 12.9.2021 התקיים דיון בהחלטת המעצר, במסגרתה קבע בית משפט השלום כי "קיים בתיק ניצוץ ראייתי" והורה על המשך דיון ביום 19.9.2021, כאשר עד אז, המבקש יישאר במעצר.
5.
בו ביום, הוגש ערר מטעם המבקש לבית המשפט המחוזי, בה השיג על ההחלטה שלא לשחררו ועל דחיית הדיון כאמור. למחרת, ביום 13.9.2021 התקיים דיון בערר, אשר בסופו דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקש לשחררו, אולם קיבל את טענותיו באשר לדחיית הדיון, תוך שנקבע כי אינה סבירה בנסיבות העניין.
צוין, כי על אף שבית המשפט בשבתו כערכאת ערעור נזהר מלהתערב בהחלטות בענייני יומן, אין הצדקה לדחות את הדיון לתקופה כה ממושכת, שעה שעל פני הדברים "מדובר במקרה שיתאים לחלופת מעצר כלשהי, ולו חלופה טובה ומשכנעת". על כן, בית המשפט המחוזי הורה לבית משפט השלום לעשות "כל מאמץ" לקיים את הדיון בעניין עד היום שלמחרת.
6.
בהתאם להחלטה האמורה, הוקדם הדיון בבית משפט השלום ליום 14.9.2021.
בתום הדיון, קבע בית המשפט את דבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למבקש וכי קמה עילת מסוכנות, המופנית בעיקר נגד המתלוננת, אך גם נגד גורמי אכיפת החוק והציבור בכללותו. נקבע כי דבריו של המבקש מהווים "איום מרומז", בהתחשב בנסיבות האיום, ובכללן – העובדה כי עובר לאירוע הסתיימה מכירת ציוד בשווי כספי ניכר אשר חולט מהמבקש במסגרת ההליך האחר; היעדר קשרי חברות בינו לבין המתלוננת; היכרותם המוקדמת על רקע החקירה כמו גם "אישיותם" של המעורבים; וכן ניסיונותיו ליצור עמה קשר "עד אשר השיג מבוקשו".
כמו כן, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המבקש, הכולל בין היתר הרשעה מיום 22.4.2021 בעבירת איומים, בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. צוין, כי באותו המקרה, המבקש התקשר לפקיד רשות האכיפה והגבייה ואיים עליו ועל שותפו לעבודה.
נוכח האמור, ובשים לב לקיומה של חלופת מעצר, בית המשפט הורה על שחרורו של המבקש למעצר בית בפיקוח של אביו ודודו, ותחת תנאים נוספים.
7.
ביום 4.10.2021, נדחתה על הסף בקשתו של המבקש לעיון חוזר, אשר הוגשה בעילה של "חלוף זמן". בית משפט השלום קבע כי "מדובר בניסיון חריג ובלתי מתקבל על הדעת להרחיב את מונח חלוף הזמן", משזו הוגשה 20 ימים לאחר מתן ההחלטה על תנאי שחרורו.
8.
ביום 21.10.2021, בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש המבקש על ההחלטה לשחררו בתנאים מגבילים. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, וכי בנסיבות העניין נשקף ממנו "חשש מסוכנות", בייחוד כלפי אנשי אכיפת החוק. בית המשפט הוסיף, כי ב"מצב רגיל" היה מקום לבקש תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנות המבקש טרם ההחלטה לשחררו למעצר בית, אולם נוכח היותו מן המגזר הבדואי ששירת שירות מלא במשמר הגבול ואף זכה לתעודות הערכה, לא הייתה "שגיאה" בהחלטה.
9.
מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה המבקש טוען כי בקשתו מעוררת "שאלה משפטית עקרונית" בשני מובנים. הראשונה שבהן, היא הפגיעה בחופש הביטוי נוכח "הקלות שבה סווגה האמירה כאמור כאמירה שיש בה משום איום"; והשנייה, היא עצם הגשת בקשה לעצרו עד תום הליכים בגין כתב אישום הנושא עובדות שכאלו.
המבקש הוסיף וטען, כי אמירותיו ה"שגרתיות" וברכותיו למתלוננת אינם בגדר איומים, גם לא כאשר שוקלים את מעמדם השונה; וכי קיים אינטרס ציבורי רחב לקבוע "גדרות" בשימוש במשפט הפלילי, ולהתאימו למקרים הראויים לכך.
לבסוף, טען כי השמתו במעצר בית מלא פוגעת בו באופן חמור וקיצוני, שעה שעליו לפרנס את שבעת ילדיו הקטינים ובעודו מצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל.
דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
11.
כידוע, רשות ערר על החלטה בעניין מעצר תינתן רק במקרים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בנסיבות שבהן מתרחשת פגיעה חריגה וקיצונית בו (בש"פ 1929/19 אוחיון נ' מדינת ישראל (28.03.2019)).
12.
הבקשה שלפניי אינה נופלת בגדרם של מקרים אלו, ומטעם זה בלבד דינה להידחות.
13.
אף לגופם של דברים, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, אשר נראה כי שקלו היטב את מכלול הנסיבות במקרה דנן – ובכלל זה את הרקע לביצוע העבירה המיוחסת למבקש, כמו גם ההיכרות הקודמת בינו לבין המתלוננת בהיותה קצינת חקירות, כאשר לאלו מצטרפת הרשעתו רק לאחרונה בעבירת איומים, בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה.
14.
מהאמור עולה, כי לא אימת הדין ואף לא אימת המאסר המותנה, מרתיעים את המבקש אשר פעל לאיתור מספר הטלפון של קצינת המשטרה בדרך לא-דרך, התקשר אליה פעם אחר פעם תוך זמן קצר עד אשר ענתה, ולמעשה ביקש להטיל עליה אימה באומרו "תשמרי על עצמך".
15.
עבירות איום על עובדי ציבור, ובייחוד כלפי שוטרים האמונים על אכיפת החוק ומבצעים מלאכתם נאמנה, עלולות להתפשט כאש בשדה קוצים אלמלא תהא הרתעה ראויה, ומעשי המבקש הם רק דוגמה לכך.
16.
יש לראות בחומרה רבה את מעשי המבקש. לא אחת, תחילתה של אלימות פיזית, היא במלל כזה או אחר, התבטאויות קשות, איומים מפורשים ומרומזים, אשר סופם באלימות פיזית של ממש. אשר על כן, יש חובה לגדעם כבר בראשיתם.
17.
התנהגותו הבלתי-מורתעת של המבקש בנסיבות המפורטות לעיל, כאשר כאמור אף עונש מאסר מרחף מעל ראשו, מלמדת יותר מכל על מסוכנותו ועל כך יש להוסיף על אחת כמה וכמה כאשר הדברים מופנים כלפי מי שמשרתת במערכת אכיפת החוק.
18.
על בתי המשפט מוטלת החובה לבטא באופן מפורש כי איום אף אם הוא מרומז, יגרור אחריו מענה הולם, גם בשלב זה של ההליך, על מנת לאפשר לאנשי אכיפת החוק לבצע את מלאכתם ללא מורא, תוך מתן ההגנה המתחייבת עליהם.
19.
הרתעה הולמת מתחייבת אפוא גם לצורך שמירה על הליכי חקירה מהימנים ואובייקטיבים, באופן שלא יהיה במהלכם צל של חשש למעשים פוגעניים מצד הנחקרים.
20.
נוכח האמור, אני סבור כי לא זו בלבד שלא נפגעו זכויותיו של המבקש "באופן חמור וקיצוני" כלשונו, אלא שבית משפט השלום עשה עמו חסד עת הורה על שחרורו למעצר בית.
21.
אשר על כן, הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה
היום, ה' בכסלו התשפ"ב (9.11.2021).
ש ו פ ט