בש"פ 7457/06 מוחמד אבו ג'אבר נ. מדינת ישראל

דינו של העורר נגזר והוא ממתין לשמיעת שני הערעורים שהוגשו בעניינו; ערעור שהוגש מטעמו על הכרעת הדין וגזר הדין, וערעור המדינה על קולת העונש. לאורך כל התקופה שהתנהל הדיון בעניינו, היה העורר משוחרר. הבקשה כרגע היא להקל בתנאי השחרור בערובה באופן שיתאפשר לו ללכת לעבודה ולפרנס את משפחתו.

בא-כח העורר טוען כי בינתיים נולדה לו בת ויש חשיבות בכך שעד לשמיעת הערעור יוכל לדאוג לכלכלתם של בני המשפחה.

בית משפט קמא (כבוד השופטת נ' אוהד), סברה כי ההליך שנבחר על-ידי בא-כח העורר, איננו ההליך הנכון. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר. אליבא דבית משפט קמא, אין עיון חוזר שעניינו הקלה בתנאי השחרור בשלב שבו ממתין אדם לבירור הערעור, דהיינו: כשהוא מצוי בעיכוב ביצוע.

לעניין זה, דומני כי הצדק עם בא-כח העורר. סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, מתיר לעצור, משוחרר בערובה או תובע לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי שחרור בערובה. הסעיף איננו מוציא את מי שביצוע גזר הדין בעניינו עוכב, מכלל הרשאים לפנות בבקשה לעיון חוזר. כיוון שהעורר בפני משוחרר בערובה – סעיף זה חל גם עליו.

לגופו של עניין, נראה שכל הערכאות שדנו בנושא זה עד היום, היו מוכנות להתיר לעורר לעבוד במהלך התקופה שהוא ממתין לערעור, אלא שסברו שראוי שבעל החברה שהעורר אמור לעבוד בה יתייצב בבית המשפט ויצהיר על נכונותו ומחויבותו בפיקוח על העורר. בפועל, התייצב מי שאמור (לדבריו) לפקח ישירות על העורר אולם לא בעל החברה. הדרישה להתייצבותו של בעל החברה היא הגיונית וסבורה. מדובר בחברה קטנה (כפי שאני מבינה) מן הראוי שמי שעומד בראשה ומוכן על-פי הנטען לפרוס חסותו על העורר יתייצב בבית המשפט.

לפיכך אני קובעת כדלקמן:

א.התיק יוחזר לבית המשפט קמא.

ב.בעל החברה, שוקי פאר, יתייצב בבית משפט ביחד עם מי שאמור לפקח על העורר בפועל, רמי בן-גיגי. בית המשפט יבחן את נכונותו של מר פאר לקבל את העורר תחת חסותו ואם הבחינה תשביע את רצונו, יקבע את התנאים שבהן יוכל העורר לצאת לעבודה עד למתן פסק-דין חלוט בעניינו.