פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
746/98
בפני:
כבוד השופט י. קדמי
העוררים
:
1.
אילן אלפסי
2.
שמעון כהן
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטה בדבר
מעצר עד תום ההליכים
החלטה
נגד העוררים הוגשו לבית משפט השלום בבאר-שבע שני כתבי אישום בהם יוחסו להם העבירות הבאות: לעורר מס' 1 (אלפסי) בת.פ. 374/98 - החזקת 0.349 גרם הרואין שלא לשימוש עצמי; ולעורר מס' 2 (כהן), בת.פ. 377/98 - מכירת 0.821 גרם הרואין לשוטר סמוי.
עם הגשת כתבי האישום, נתבקש מעצרם של השניים עד תום ההליכים. לבקשת ב"כ העוררים, עו"ד קאזיס, אוחד הדיון בעניינם של השניים.
בית המשפט קיבל את טענתו של ב"כ העוררים לפיהם כתבי האישום הוגשו לבית משפט השלום ללא סמכות ודחה את שתי הבקשות. התביעה הגישה ערר כנגד דחיית הבקשות לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ערר 20196/98). הערר התקבל, ובית המשפט המחוזי החזיר את בקשות המעצר עד תום ההליכים לבית משפט השלום, לקיום דיון ענייני בהן; וזאת, כאשר העוררים מוחזקים במעצר.
העבירות המיוחסות לעוררים הן פשעים שדינם למעלה משבע שנים מאסר. הגשת כתבי האישום לבית משפט השלום, נעשתה על ידי תובע משטרתי, מכוחה של החלטת "פרקליט מחוז" לפי סעיף 51(א)(1)(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד 1984- (להלן: "חוק בתיהמ"ש"); כאשר המחליט בפועל הוא פרקליט מפרקליטות מחוז הדרום, שפעל כפרקליט מחוז על פי סעיף 242 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1982- (להלן: "חסד"פ").
בהתאם להוראות סעיף 51(א)(1)(ב) לחוק בתי המשפט, מוסמך פרקליט מחוז להחליט כי עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים שדינן למעלה משבע שנים - ועל כן, מן הדין היה להגיש כתב אישום בגינן לבית משפט מחוזי - תידונה בבית משפט שלום; ואילו סעיף 242 לחסד"פ מאפשר לפרקליטת המדינה להסמיך פרקליט מפרקליטות המדינה - "באישור היועץ המשפטי לממשלה" - להשתמש בסמכות הנתונה על פי חוק ל"פרקליט מחוז".
במקרה דנא, ניתנה ה"החלטה" בדבר הגשת כתבי האישום כנגד העוררים לבית משפט השלום - על אף שמיוחסות להם בכתבי אישום אלה עבירות שדינן למעלה משבע שנים - על ידי סגנית בכירה א' לפרקליט מחוז הדרום, עו"ד חנה מגד, שהוסמכה כדין, על פי הוראות סעיף 242 לחסד"פ, לעשות שימוש בסמכויות "פרקליט מחוז".
כאמור, ב"כ העוררים טוען כי הגשת כתבי האישום לבית משפט השלום נעשתה שלא כחוק, והוא סומך את עמדתו על שניים אלה: ראשית - על כך שסגנית פרקליט מחוז הדרום, שהתימרה לפעול כ"פרקליט מחוז" מכוח הסמכה לפי סעיף 242 לחסד"פ, לא הוסמכה לכך כחוק; ושנית - על כך שאותה סגנית פרקליט מחוז הדרום, אפילו הוסמכה כחוק לפעול כ"פרקליט מחוז", לא "החליטה" דבר בהקשר זה, אלא העבירה את סמכות ההחלטה לראש לשכת התביעות המשטרתית, דבר שלא היתה מוסמכת לעשותו.
להבנת עמדתו של ב"כ העוררים ולמעקב אחר הדיון בה, להלן נוסח החלטתה של סגנית פרקליט מחוז הדרום בדבר הגשת כתבי האישום נגד העוררים לבית משפט השלום:
"לכבוד רל"ח נגב.
הנדון: העברת תיק לתביעות
............................
נא להעביר את תיק פ.א. הנ"ל לטיפול
של מחלקת התביעות של המשטרה.
יש להעמיד את החשוד לדין בגין עבירות לפי סעיף ..... לפקודת הסמים המסוכנים .... לפי שיקול דעת ראש לשכת התביעות.
ב ב ר כ ה,
חנה מגד, עו"ד
סגנית בכירה א' לפרקליט מחוז
הדרום (ממונה), המוסמכת לפי לפי סעיף 242 לחוק סדר הדין
הפלילי (נוסח משולב) להפעיל
סמכויות של פרקליט מחוז.
(ההדגשות בגוף המכתב שלי - י.ק.).
הטענה הראשונה מכוונת, כאמור, כנגד "הסמכתה" של סגנית פרקליט מחוז הדרום, על פי הוראות סעיף 242 לחסד"פ. טענה זו נעוצה בכך, שלשיטתו של ב"כ העוררים, סעיף 242 הנ"ל מדבר בהסמכתם של פרקליטים מ"פרקליטות המדינה" ואילו כאן המדובר בפרקליטה מ"פרקליטות המחוז". טענה זו אינה מקובלת עלי. כפי שציינה ב"כ התביעה, הגב' כהנא, "פרקליטי המחוזות" הינם פרקליטים מ"פרקליטות המדינה", כאשר להצבתם ב"מחוזות" יש בהקשר הנדון כאן משמעות אירגונית בלבד; ובדין סמכה ב"כ התביעה את טענתה זו על הוראותיו של סעיף 12(א)(1)(א) לחסד"פ ועל המתחייב מנוסחו של צו סדר הדין הפלילי (קביעת תואריהם של פרקליטים מפרקליטות המדינה), התשמ"א1981- הכורך ב"חבילה אחת" הן את אלה שתואריהם מתיחסים ל"פרקליט המדינה" והן את אלה שתואריהם מתיחסים ל"פרקליט מחוז", ומונה ביניהם גם "מנהל מחלקה".
מקובלת עלי, איפוא, עמדתה של ב"כ המדינה, לפיה סגנית פרקליט מחוז הדרום הינה פרקליטה מ"פרקליטות המדינה" לעניינו של סעיף 242 לחסד"פ; וכתב ההסמכה שהוגש לי מלמד, כי היא הוסמכה כחוק - על פי סעיף 242 הנ"ל - להשתמש בסמכותו של פרקליט מחוז, לעניינו של סעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי המשפט. הטענה הראשונה נדחית.
טענתו השנייה של ב"כ העוררים נעוצה בנוסח מכתבה של סגנית פרקליט מחוז הדרום לראש לשכת החקירות של המשטרה. לשיטתו של ב"כ העוררים מכתב זה אינו מבטא "החלטה" כאמור בסעיף 51(א)(1)(א) לחוק בתי המשפט; ויתירה מזו - הוא מעביר את סמכות "ההחלטה" לשיקולו של "ראש לשכת התביעות" במשטרה.
גם לענין זה מקובלת עלי תשובתה של ב"כ התביעה. המשפט הפותח את המכתב, מבטא - באורח ברור וחד משמעי - " החלטה"
להגשת כתב אישום נגד כל אחד מהעוררים לבית משפט השלום; שהרי רק בפניו מוסמך תובע משטרתי "לשמש תובע", כאמור בסעיף 12(ב) לחסד"פ. ואילו "שיקול הדעת" שבו מדובר במשפט הסוגר את המכתב, אינו מתייחס לבחירת הערכאה שאליה יוגש כתב האישום, אלא לטיפול בכל הכרוך בהגשתו לערכאה שעליה החליט "פרקליט המחוז" ובקיום הדיון לפיו באותה ערכאה.
אכן, נכון וראוי היה שהדברים יאמרו במכתב במפורש
ולא "במשתמע", כפי שמחייב הנוסח הנוכחי של המכתב. ברם, הלשון שננקטה במכתב על רקע ציון דבר ההסכמה לצד חתימתה של סגן פרקליט המחוז, אינה מותירה כל ספיקות באשר למשמעותה כאמור לעיל.
סיכומם של דברים, גם טענה זו נדחית.
לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה והחלטת בית המשפט המחוזי נותרת על כנה: בקשת המעצר עד תום ההליכים חוזרת לדיון ענייני בבית משפט השלום, אליו הוגשה.
ניתנה היום, כ"א בשבט תשנ"ח
(17.2.98).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98007460.
H03