בש"פ 7470/04 דניס ניימן נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בחיפה. הוא מואשם בעבירות שונות הקשורות לזיוף קלטות ותקליטורים. בית משפט השלום התבקש עם הגשת כתב האישום, לעוצרו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 8.7.04 נקבע, כי העורר ישוחרר בתנאים, כולל מעצר בית מלא. המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי. הערר התקבל ביום 14.7.04 ובית המשפט המחוזי הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר שבפניי.

2.מכתב האישום, שאין מחלוקת ממשית לגבי העובדות שבו, עולה כי העורר עסק בזיוף של קלטות ותקליטורים בדירה ששכר. מדובר במה שניתן לכנות מעין מפעל לזיוף. בדירה נתפסו על פי האמור בכתב האישום 3700 תקליטורים מזויפים. העורר טוען שמדובר ב-1000 תקליטורים בלבד. מדובר, אם כן, בעבירות רכוש ובמקרה רגיל אכן היה מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. ברם, עובדות נוספות שהובאו בפני הערכאות הקודמות ובפניי מצדיקות את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולא את זו של בית משפט השלום. מתברר, שאין זו הפעם הראשונה שהעורר מובא לדין בעבירות דומות. הוא אף הורשע בעבר בעבירות דומות לאלה בהן הוא מואשם עתה. יתרה מכך, תלויים נגדו שני מאסרים מותנים בני הפעלה, האחד של שישה חודשים והאחר של תשעה חודשים. על רקע זה צדק בית המשפט המחוזי משקיבל את הערר שהגישה המשיבה.

3.נטען בפני כי עבריין אחר שהיה מעורב באותה פרשה של זיוף קלטות ותקליטורים, העומד בהיררכיה העבריינית מעל לעורר, שוחרר ממעצר. לא ניתן היה לברר סוגיה זו במסגרת הערר הנוכחי. לעורר נתונה, כמובן, הזכות לבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר ובגדר בקשה כזו יוכל הוא להציג את העובדות לגבי העבריין הבכיר יותר, על מנת לבסס טענה של הפלייה. אף הטענה הנוספת, באשר לרצונו של העורר לעבור תהליך גמילה מסמים, אינה מצדיקה עשיית שימוש בחלופת מעצר במקרה זה.

אי לכך, הערר נדחה.