בש"פ 7472/00 מדינת ישראל נ. ראובן ברסקי

1.

על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בתל אביב - יפו המייחס לו, במסגרת של שלשה אישומים, עבירות של תקיפת בת זוג, איומים והפרת הוראה חוקית. לפי הנטען באישום הראשון, בתמצית, הפר המשיב צו של בית משפט השלום לשהות בתנאי "מעצר בית מוחלט" בישיבה בירושלים ולא לבוא במגע עם אשתו, בכך שבא לביתם בבני ברק, סטר על פניה וכן איים עליה שאם תתקשר למשטרה "יפוצץ" אותה במכות. יומיים לאחר מכן חזר והכה אותה וכן בעט בה. בתאריך אחר גזר את שערותיה בניגוד לרצונה. לפי הנטען באישום השני, כחודשיים ומחצה לאחר מכן חזר והכה אותה וכן בעט בה. בית משפט השלום (כבוד השופטת ג' רביד), בהחלטתו מיום 8.2.00, הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

משלא נסתיים משפטו של המשיב תוך תשעה חודשים מבקשת המדינה

להאריך את תקופת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

2.הטעם העיקרי שבבסיס הבקשה להארכת תקופת המעצר הוא מסוכנותו של המשיב, העולה מתוך המעשים המיוחסים לו. על כך מעידות גם הרשעותיו הקודמות הרבות בעבירות של אלימות, שבגינן נגזרו עליו עונשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי. עוד נטען כי המשיב מטיל מורא על אשתו - שסרבה עד כה להעיד במשפט - ואף על אביה, שהעיד במשפט אולם הוכרז עד עוין. טעם נוסף לבקשה הוא כי בכך שהפר את תנאי השחרור בעבר, כאמור לעיל, העיד על עצמו שאין לתת בו אמון וכי לא ניתן לרסנו אלא בדרך של מעצר. אשר להתמשכותו של המשפט נאמר בבקשה כי הקולר תלוי בצווארו של המשיב שהחליף מספר עורכי דין וכן הגיע לעסקת טיעון שלאחר מכן חזר בו ממנה.

באי כוח המשיב טענו כי התמשכותו היתירה של המשפט נגרמה בעטיה של המתלוננת, שעד כה סרבה להעיד, למרות צווי הבאה שהוצאו נגדה ולמרות תחנוניו של המשיב באוזניה בטלפון. אילו היתה מעידה היה המשפט מסתיים מכבר. עוד טענו כי חל שינוי מהותי אצל המשיב, שעל כך ניתן ללמוד מתסקירי שירות המבחן שהוגשו עליו. לפיכך מציעים הם כי ישוחרר בערובה ובתנאי שישהה במשך שעות היום במקום עבודה שהציעו וכן יטופל במוסד "בית נועם". לשם כך מבוקש כי יוצא לראיון קבלה ב"בית נועם".

3.סבורני כי הדין עם באת כוח המדינה. מדובר בעבירות אלימות חמורות של המשיב כלפי אשתו בהזדמנויות שונות, שנעברו תוך הפרה בוטה של צו של בית המשפט. אפילו נפתח עתה צוהר קטן של תקוה כי המשיב ייטיב את דרכיו ויסכים להיות מטופל במסגרת טיפולית כמו "בית נועם" - דבר המוטל בספק - הרי אין הדבר מצדיק את נטילת הסיכון הכרוך בשחרורו בערובה. במצב דברים זה אין דרך להפיג את סכנתו של המשיב על ידי חלופה למעצר ואין מנוס מלעצור אותו. יש לקוות כי המשפט יסתיים תוך תקופת ההארכה וכי לא יהיה צורך בהארכה נוספת.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 26.10.00, או עד מתן פסק הדין בת"פ 5612/00 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.