בש"פ 7472/06 מדינת ישראל נ. דני דבורה

כתב האישום בתיק זה מייחס למשיב עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת פגיעה של ממש וכן פגיעה בפרטיות.

על פי הנטען המשיב והמתלוננת הם בעל ואישה הגרים בנפרד. בתאריך 1.6.06 המתלוננת יצאה ממקום עבודתה בתל-אביב ונסעה עד מודיעין, בסמוך לעירית מודיעין אסף אותה לרכבו אדם אחר. המשיב נסע במונית אחרי האוטובוס בו נסעה המתלוננת. בשלב מסוים החנה האדם, שעימו נסעה המתלוננת, את רכבו ויצא מן הרכב. המשיב ניצל הזדמנות זו, יצא מהמונית שבה עקב אחרי המתלוננת, פתח את דלת הרכב שבו המתינה המתלוננת, הלם בראש ובפניה במכות אגרוף ומשך אותה אל מחוץ לרכב באופן שגרם לנפילתה, גם לאחר שנפלה, המשיך להכותה בגופה, לסטור על פניה ולקרוא לה בשמות גנאי.

המדינה עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בשל מסוכנותו. בבית משפט קמא התקיים תהליך ארוך בשאלת המעצר עד תום ההליכים שבו נטלו חלק מספר שופטים. במהלך אותו תהליך ארוך נבחנו חלופות מעצר והומצאו מספר תסקירי מעצר על-ידי שירות המבחן. שירות המבחן קבע כי מדובר באדם נוקשה, שאיננו מכיר בבעייתיות שבדפוסי התנהגותו. יחסו של המשיב למתלוננת מצביע על אובססיביות, והמשיב מתקשה לשלוט בהתנהגותו. כשבועיים לפני האירוע הורשע המשיב בעבירות איומים והפרת הוראה חוקית כלפי המתלוננת. בזמן ביצוע המעשה המתין המשיב לתחילת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות שהוטל עליו, והיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 8 חודשים. מכלול הנתונים, כך לדעת שירות המבחן, מצביע על רמת מסוכנות גבוהה וחשש להישנות התנהגות דומה בעתיד. לאור קביעה זו בחן שירות המבחן מספר חלופות מעצר שהוצעו. החלופות האחרונות שהוצעו היו במסגרת ישיבה. שירות המבחן סבר כי אין בכך כדי להבטיח מפני מסוכנותו של המשיב משום שמדובר במסגרת פתוחה ויש צורך בחלופת מעצר סגורה "הרמטית". בית משפט השלום עצר את המשיב עד תום ההליכים ועל כך ערר המשיב.

בתאריך 13.9.06 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב את והערר והורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. אליבא דבית המשפט המחוזי: "לאחר שלושה וחצי חודשים בהם שוהה המשיב במעצר נראה כי נקודת האיזון נעה ונוטה משהו לטובתו". עוד סבר בית המשפט, כי העובדה שהמשיב התגרש במהלך שהייתו בכלא יש לה השלכה לעניין המשך המעצר.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי עוררת המדינה ודעתי היא כי ערר זה בדין יסודו. מעשיו של המשיב מגלים אובססיביות קשה. המשיב עקב אחרי המתלוננת לאורך כברת דרך ארוכה ולא היסס לשלוף אותה מהרכב שבו ישבה, כאשר על פני הדברים עוברים ושבים יכלו להבחין בכך. לא הסיכון שהיה כרוך בתפיסתו המיידית ואף לא העובדה שזמן קצר מאד לפני כן נידון למאסר על תנאי בגין עבירות דומות, לא היה די בהן כדי להרתיעו. כפי שניתן להבין, המשיב פעל בכוח דחף שהשתלט עליו, כך גם התבטא במשטרה יום לאחר האירוע. האמור בתסקיר שירות המבחן באשר לכך שהמשיב איננו מזהה את דפוסי התנהגותו ויש לו קושי לשלוט בהתנהגותו האובססיבית, מהווה תמרור אזהרה שאסור להתעלם ממנו. האירוע הנוכחי מהווה ביטוי לכך שקנאתו של המשיב למתלוננת איננה יודעת גבולות ויצריו שולטים בו. התקופה שישב המשיב במעצר שבה לא עבר טיפול כלשהו אין בה כדי להפחית את מסוכנותו. הגירושין אינם רלוונטיים - כפי שניתן להבין תהליך הגירושין המהותי הושלם כבר קודם לאירוע והשניים היו פרודים, עדיין נהג המשיב כפי שנהג. המסגרת הישיבתית שהוצעה היא מסגרת פתוחה שאין בה כדי להיות מענה מספיק למסוכנות אימפולסיבית כפי שבאה לידי ביטוי במקרה הנוכחי. לצערי, המציאות מוכיחה כי המרחק בין מעשים כגון אלה שבהם מואשם המשיב, לטרגדיה של ממש, הוא קצר ביותר שעל כן - הבטחת שלומה של המתלוננת מחייבת הימצאותו של המשיב במקום ממנו לא יוכל לצאת על-פי רצונו.

לפיכך אני מקבלת את הערר. המשיב ייעצר עד תום ההליכים.