בש"פ 7485/04 מנסור אגברייה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2 העורר עומד לדין בגין עבירה של עשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן. בנוסף הגישה המשיבה כתב אישום אחר נגד ארבעה אנשים נוספים. כל החמישה, העורר וארבעת האחרים, מעורבים באותה פרשה. בשני כתבי האישום מסופר על כך שהעורר ואחיו (נאשם 4 בכתב האישום הנוסף) הגיעו לעכו. הם פגשו שם אנשים נוספים, הנכללים בכתב האישום האחר, ובשלב מסוים הגיעו שני האחים יחד עם אחרים לביתו של אחד, אברהים זכור. זכור הינו הנאשם 1 בתיק הנוסף. אחד האחרים הביא שקית ובה סם מסוכן מסוג הירואין. אחיו של העורר בדק את הסם, אלא שהוא לא שבע רצון מטיבו. למקום הובאה שקית אחרת, אשר אף היא נבדקה על ידי האח ושוב הסם לא השביע את רצונו של האח. או אז אמר זכור לעורר ולאחיו כי באותו ערב יהיה ברשותו "חומר נקי". בשלב זה נכנסו אנשי משטרה לביתו של זכור ומצאו במקום שקית ובה הירואין במשקל של כ-44 גרם. לעורר מיוחסת, כאמור, עבירה של עשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן. בדבריו במשטרה הודה העורר כי הוא בא לאותו בית במטרה לרכוש סם, אך לדבריו מטרתו הייתה אך לקנות סם לשימושו העצמי בסכום של 150 ש"ח.

3.בבית המשפט המחוזי הסכים פרקליטו של העורר, כי קיימות ראיות לכאורה. את עיקר טענותיו הוא כיוון לסוגיה של שחרור לחלופת מעצר. בדיון בפניי הועלו על ידי הסניגור המלומד אף טענות בעניין דיותן של הראיות. לאחר שמיעת טיעונים והסברים מפי באי-כוח הצדדים נחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה ברמה כזו, שמצדיקה באופן עקרוני מעצר עד תום ההליכים. חשוב לציין נתון נוסף אשר מטה את הכף כנגד שימוש בחלופת מעצר, נתון שלא הובא בפני בית המשפט המחוזי.

מתברר, כי העורר הורשע על פי הודאתו ביום 7.3.04 בעבירת סמים. בו ביום נגזר דינו של העורר. הוא נדון ל-12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], תשל"ג-1973. העבירה הנוכחית בוצעה, כך לפי כתב האישום, ביום 21.7.04. משמע המאסר המותנה הינו בר הפעלה. על כן, אין מקום לחלופת מעצר.

הערר נדחה.