בש"פ 7488/98 יהודה לוגסי נ. מדינת ישראל

1.בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום על שמונה נאשמים, שעיקרו אישומים בעבירות של קשירת קשר לשם ייצור, החזקה וסחר בסמים מסוכנים, ייצור סמים מסוכנים והחזקתם, וכן בעבירות נוספות. לפי המתואר בכתב האישום, בתמצית שבתמצית, נועד הנאשם מס' 1 להיות הכימאי שייצר את הסמים במעבדה; הנאשם מס' 2 היה אמור להיות השוליה העוזר על ידו; תפקידו של הנאשם מס' 3 היה לארגן את הקמת המעבדה ואת ניהולה וכן לתאם בין הגורמים השונים; הנאשם מס' 4 היה אמור לשאת בעיקר המימון של הקמת המעבדה, ברכישת ציוד וחומרים ותשלום שכרם של העובדים. נאשמים אלה אינם בעלי דין בעררים שלפני. (להלן יכונו - "אנשי המעגל הראשון").

שלושת המשיבים בתיק בש"פ 7502/98, שהם הנאשמים מס' 6, 7 ו8- בכתב האישום, (להלן - "המשיבים"), וכן אדם נוסף, רכשו ציוד וחומרים כימיים ששימשו לייצור הסמים המסוכנים במעבדה. (להלן יכונו כולם - "אנשי המעגל השני"). בכך סייעו, לפי הטענה, לאנשי המעגל הראשון בביצוע העבירות המיוחסות להם.

אנשי המעגל השני ביצעו את הרכישות לפי בקשתו של העורר בתיק בש"פ 7488/98 - הוא הנאשם מס' 5 בכתב האישום - (להלן - "העורר") לפי רשימות שקיבלו ממנו, שאותן המציא לו הנאשם מס' 1.

2.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' דוויק), בהחלטתו מיום 25.11.98, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. את המשיבים הורה לשחרר בערובה ובתנאים. העורר ערר על מעצרו ואילו המדינה עררה על שחרורם של המשיבים. דנתי בשני העררים כאחד.

3.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 27.11.98, האריכו באי כוח בעלי הדין עד מאד בדבריהם - שסבבו, רובם ככולם, סביב השאלה אם יש ראיות לכאורה להוכחת האשמות - ועסקו בדיקדוקי דיקדוקים ובתגי תגים. כל אלה הצריכו, כמובן, עיון ממושך ובדיקה זהירה. אולם, כפי שנראה להלן, ניתן למצות את כל השאלות והקושיות בשאלה אחת: האם ידע העורר והאם ידעו המשיבים שהציוד והחומרים הכימיים שרכשו נועדו לייצור סמים מסוכנים. לטענת באי כוח העורר והמשיבים יש להשיב על השאלה בשלילה; לטענת באי כוח המדינה יש להשיב עליה בחיוב.

4.אקדים ואומר כי נחה דעתי שבידי המדינה ראיות לכאורה לכך שהציוד והחומרים שאותם רכשו המשיבים נועדו לייצור סמים ואף שימשו לכך בפועל. בענין זה מקובלת עלי הנמקתו של בית המשפט המחוזי שסמך, בעיקר, על רשימות החומרים שרכשו אנשי המעגל השני, על סוגי החומרים שנמצאו במעבדה ועל חוות הדעת המקצועיות בתחום הכימיה שהוגשו לו המעידות כי החומרים משמשים לייצורם של סמים מסוכנים. אולם, בכך לא סגי, ונשאלת השאלה האם קיימות ראיות לכאורה גם להוכחת ה מודעות

של העורר ושל המשיבים.

התשובה לשאלה אינה פשוטה. כפי שראינו היה מידור בין אנשי המעגל הראשון לבין אנשי המעגל השני. בשיחות הטלפון של העורר ושל המשיבים שהמשטרה צותתה להן לא הוזכרו עסקי סמים. אולם, הקשרים האינטנסיביים בין העורר לבין הנאשם מס' 4 - שהיה, כזכור, המממן - וכן הקשר בין העורר לבין אנשי המעגל השני - שנסבו סביב רכישות החומרים הכימיים, די בהם כראיות לכאורה להוכחת מודעותו. חיזוק למסקנה זאת מצוי בעובדה ששתק וסרב למסור גירסה כאשר נחקר על כך.

התשובה לשאלה קשה יותר כאשר דנים במודעותם של המשיבים. החומרים שרכשו לא היו חומרים אסורים; אדם מן הישוב גם אינו אמור לדעת שניתן להשתמש בהם לצורך ייצור סמים מסוכנים. גם שיחות הטלפון שלהם, שהמשטרה צותתה להן, אינן מעידות לכאורה על כך שידעו כי החומרים מיועדים לייצור סמים, ולכל היותר יש בהן כדי לעורר חשד. מאידך גיסא, יש מקום לסברה כי אין זה מתקבל על הדעת שאנשים מן הישוב, שעיסוקם איננו בתחום הכימיה ומעולם לא עסקו בתחום זה, ירכשו באינטנסיביות חומרים כימיים, בלי לשאול שאלות בדבר מטרת הרכישה. יתר על כן, המשיבים עשו זאת לפי הזמנתו ולפי הדרכתו של העורר, ואין לשלול את האפשרות כי העובדה שיש לו עבר פלילי בתחום הסמים היתה ידועה להם.

כאשר משלבים יחדיו את הראיות הלכאוריות ובודקים - כדרך שבודקים ראיות נסיבתיות - איזו מן המסקנות העולות מהן סבירה יותר, "הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה"; עוד מתברר כי הצרוף של העובדות כשלעצמו "אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי" (דברי בע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3) 477, 484). בין שתי המסקנות האפשריות - המפלילה סבירה יותר מן המזכה.

קיימות, אפוא, ראיות לכאורה גם להוכחת מודעותם של העורר ושל המשיבים.

5.שקלתי בדעתי אם יש מקום לנקוט דרך של חלופת מעצר לגבי העורר והגעתי למסקנה שאין מקום לכך. זאת, בעיקר, בהתחשב בתפקידו כמקשר וכמארגן וכן לאור העובדה שהורשע בעבר בעבירת סמים ונכלא למשך שש שנים.

אשר למשיבים הגעתי למסקנה - ולא בלי היסוסים - שיש מקום לנקוט לגביהם דרך של חלופת מעצר, בערובה ובתנאים כפי שקבע בית המשפט המחוזי. זאת, בעיקר, בהתחשב בכך שלשניים מהם אין עבר פלילי, לשלישי אין עבר פלילי מכביד בשנים האחרונות, וכולם עובדים ומתפרנסים.

6.לפיכך אני דוחה את עררו של העורר בתיק בש"פ 7488/98 ואת עררה של המדינה בתיק בש"פ 7502/98. כפוף לקיום תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי ישוחררו המשיבים מן המעצר.