בש"פ 7493/00 נורית וענונו נ. מדינת ישראל

1.על העוררת ועל נאשם נוסף - שהעוררת מתגוררת עמו בדירה בדימונה (להלן - "הדירה") - הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין. לפי הנטען מכרו בדירה ללקוח אחד 0.3174 גרם וללקוח שני 0.3379 גרם. לנאשם הנוסף מיוחסת גם עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין.

בית משפט השלום (כבוד השופט ד' מגד), בהחלטתו מיום 21.7.00, ציווה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), בהחלטתו מיום 3.8.00, דחה את עררה. העוררת חזרה ועררה על ההחלטה לעצרה.

2.באת כוח העוררת, עו"ד ש' חביב, טענה שאין ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעוררת. לדעתה אין ללמוד דבר לחובת העוררת מתוך דו"חות הפעולה של השוטרים, שצפו בבנין שבו הדירה וראו אנשים באים ויוצאים ממנו; אף לא מתוך עדויותיהם של האנשים שרכשו סמים מתוך הדירה, שאיש מהם לא היה בתוכה . מקצת העדויות האחרות אינן קבילות ומקצתן מבוססות על סברות, או שהן נסיבתיות. מכל מקום אין הן מעידות על עסקות הסמים הספציפיות המיוחסות לעוררת בכתב האישום אלא על עסקות אחרות. גם דברים שאמרה העוררת, שעליהם העידו מספר עדים, יש בהם, לכל היותר, כדי להחשידה בהחזקת סמים אך לא בסחר בסמים.

טענותיה של באת כוח העוררת אין בידי לקבלן. כפי שהודתה העוררת שהתה בדירה באותן שעות שבמהלכן נמכרו הסמים לשני הלקוחות הנזכרים. אחד מהם אף אמר בהודעתו כי קנה בעבר סמים מבחורה שגרה בדירה וכפי שתאר אותה היתה זאת העוררת. אחד השוטרים גם שמע את העוררת אומרת מבעד לדלת הדירה, ללקוח שבא לקנות סמים; "אין לי, נגמר תבוא עוד מעט". מכלול זה של ראיות - עם ראיות נוספות - יש בו, לכאורה, כדי להוכיח שהימצאותה של העוררת בדירה בזמן שנעשו עסקות הסמים לא היתה תמימה וכי היתה שותפתו של הנאשם הנוסף בעסקות אלה.

3.לפיכך אני דוחה את הערר.