בש"פ 7495/20 מדינת ישראל נ. חמד שג'רה

מונחת בפני בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

1.

ברקע כתב אישום בו מואשם המשיב, תושב יהודה ושומרון, בשהייה בישראל שלא כדין; התחזות לאדם אחר במטרה להונות; תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; גניבה וגניבת כרטיס חיוב. על פי עובדות המקרה, המשיב הציג את עצמו כקבלן שיפוצים, התלבש בבגדי אדם חרדי ובדרך זו החל עבודות שיפוץ אצל המתלוננת בדירתה וקיבל תמורה ממנה. למחרת, כאשר שוטר ביקש ממנו להציג הציג תעודת זהות, נמצאו אצלו פריטים השייכים למתלוננת ומסמכים מזויפים נוספים. בעת מעצרו בתחנה, תקף שוטר.

2.

כאמור, זוהי הבקשה השנייה במספר להארכת מעצרו של המשיב. בבקשה הראשונה להארכת מעצרו, שהתקבלה על ידי חברי השופט מ' מזוז בתאריך 4.8.2020 (בש"פ 5376/20), כתב חברי כך:

"אכן, העבירות המיוחסות למשיב, אף שאינן קלות משקל, אינן מחייבות בהכרח מעצר עד תום ההליכים. ואולם בנסיבות הנדונות – של תושב אזור יהודה והשומרון, השוהה בישראל שלא כדין, בעל הרשעות קודמות לא מעטות, ואשר לא משתף פעולה בקידום משפטו, ואף לא הציע כל חלופת מעצר אותה ניתן היה לבחון – נראה כי אין מנוס מהארכת המעצר" (שם, פס' 6).

דברים אלה מקובלים עלי. השאלה הינה, איפוא, אם כף המאזניים נוטה לכיוון המשיב בבקשה זו. על כך אשיב בשלילה. הטעם בדבר הינו כי המשיב עדיין לא הציג חלופת מעצר מתאימה. המשפט בעניינו אף הוא מתקדם. לפני יומיים נקבע דיון לשמיעת סיכומי המערער. על פי הפרוטוקול שהוגש לעיוני, הסניגור הודיע כי מרשו אינו מאפשר לו לטעון בשמו. המשיב ביקש מהמותב לפסול את עצמו, ובקשה זו נענתה בשלילה. במצב זה, הודיע המשיב כי אינו מעוניין לסכם. חבל שכך, ועדיין ניתן לשנות את העמדה בהגשת בקשה מתאימה. בית המשפט קבע את הכרעת הדין בעוד כפחות משבועיים.

במהלך הדיון הסביר הסניגור כי הוא מייצג את המשיב כעת לאחר שזה ביקש להחליף ייצוג מספר פעמים, ועוד ביקש לאפשר למשיב לטעון בפניי. המשיב הסביר כי הננו סבור כי המותב שמונה בערכאה הדיונית עליו לפסול את עצמו, וכל עוד התיק נשמע בפני מותב זה הוא מסרב לסכם. כן ציין כי במידה והתיק יועבר למותב אחר יסכים להארכה לצורך הסיכומים. בהקשר זה יוזכר כי בית המשפט השלום דחה את בקשת הפסילה, שכבר הוגשה ונדחתה בעבר (החלטות מיום 25.2.2020; 9.3.2020; 24.6.2020; 15.9.2020), והדרך לתקוף החלטה זו היא בהגשת ערעור לנשיאת בית המשפט. המשיב בחר שלא לנהוג כך. זוהי זכותו, אך לא ניתן להידרש בעניין במסגרת בקשה להארכת מעצר. בהקשר זה יוער כי התיק נקבע למתן פסק דין בתאריך קרוב, 16.11.2020, ואם כך, יש לקבל את הבקשה להארכת המעצר. במכלול, יש משמעות לא רק לנקודת ההתחלה של המשפט, אלא אף לנקודת הסיום.

3.

סוף דבר. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 12.11.2020 או עד למתן פסק דין בת"פ 33121-11-19 בבית המשפט השלום בעכו, לפי המוקדם מביניהם.