בש"פ 7496/01 שבתאי ספיאשווילי נ. מדינת ישראל

1.לפני עררו של הנאשם על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גורפינקל) לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת שוד בנסיבות מחמירות. פרטי העובדות הנוגעות לאישום הן כי העורר ואדם נוסף שזהותו טרם ידועה למשטרה הגיעו זה עם זה לחנות שעונים. העורר התעניין בקניית שעון, וכאשר המוכר ניגש לכספת על מנת להוציא מתוכה שעונים כדי להציגם בפני השניים הם הלכו בעקבותיו והיכו אותו. השותף האחר אף כיוון לעברו אקדח ובאמצעותו היכה אותו נכנס האחר לחדר הכספת כשבידו אקדח מכוון על המתלונן, כשבאמצעות האקדח גם היכה אותו בראשו ובגופו. המתלונן נפצע בעוד השניים גונבים שבעה שעונים בשווי של עשרות אלפי דולרים.

3.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ומצא כי קימת עילת מעצר ואין מקום לחלופת מעצר נוכח מסוכנות הנאשם, כפי שמשתקפת מאופי העבירה בה הוא מואשם.

4.בערר בפני מתמקד בא כוח הנאשם בשאלת שחרור מרשו בחלופת מעצר. עיקר טענתו היא כי מדובר באדם נורמטיבי אשר מעד לראשונה, ויש ליתן בו אימון כי יקיים את חלופת המעצר ויופיע למשפטו.

המדינה עומדת בהתנגדותה לשחרור והיא נאחזת בתסקירי מעצר של שירות המבחן אשר נמנעים מהמלצה בדבר חלופה, לפחות באשר לחלופות שהוצעו על ידי העורר. כן היא מצביעה על הסיכון בשחרור הנאשם נוכח העובדה כי שותפו לעבירה טרם זוהה וטרם נעצר, וכי העורר מעלים את זהותו מהמשטרה וגם האקדח בו השתמש לא נמצא. נוכח כל אלה קיים, לגישתה, חשש לשיבוש הליכי משפט.

5.נתתי דעתי לנסיבות הענין, וזו מסקנתי:

אכן, העבירה בה מואשם העורר היא חמורה ומצביעה, כשלעצמה, על מסוכנות. כנגד זאת מדובר בנאשם אשר זו לו עבירה ראשונה וקיימת אפשרות כי מדובר במעידה חד-פעמית, רצינית ככל שתהא. הנתונים שהובאו באשר לרקעו הקודם של העורר מצביעים על כך כי הוא ניהל חיים נורמטיביים עד להסתבכותו זו בפלילים.

כנגד כל אלה עומדת העובדה כי שירות המבחן, אשר מסר בעניינו של העורר שלושה תסקירי מעצר מתאריכים שונים, התקשה להמליץ על חלופת מעצר הולמת אשר תבטיח מפני מסוכנותו. המדובר הוא בקו עיקבי שנקט בו שירות המבחן, אשר לא מצא לראוי ליטול סיכון בהמלצה בדברר שחרורו של העורר מן המעצר. לעמדה זו יש לייחס, מטבע הדברים, משקל נכבד בהינתן העובדה כי קצינת המבחן נפגשה עם העורר מספר פעמים ובחנה מקרוב את שאלת מסוכנותו ומצאה כי חלופות המעצר שהוצעו נמצאו בלתי מתאימות.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי השותף לעבירה טרם זוהה וטרם נעצר וככל הידוע הוא החזיק והשתמש באקדח אשר לא נמצא. המפתח לזיהויו מצוי בידי העורר אשר ממאן למסור מידע בענין זה. מציאות זו מעלה חשש כי שחרורו של העורר מן המעצר עלול לסייע בשיבוש מהלכי משפט מבחינת סיכויי איתורו של השותף האחר וכן מבחינת השפעה על עדים שטרם העידו, משפרשת ההוכחות טרם החלה.

אף שאיזון השיקולים במקרה זה אינו קל, נראה לי כי בנסיבות הענין יש להעדיף את אינטרס הציבור בהבטחת בטחונו מפני מסוכנותו של העורר, כמו גם את ההגנה על תקינות הליכי משפטו של הנאשם ועל יעילות החקירה המשטרתית בעניינו של השותף על פני חירותו האישית של העורר, מה גם שלא נמצאה נכון לעת זו חלופה מתאימה. בנסיבות אלה, חלופת מעצר לא תשרת כראוי את מטרת המעצר.

לאור אלה, הערר נדחה.