בש"פ 7497/05 מדינת ישראל נ. פלוני

מונחת בפני בקשה להארכת מעצר שנייה של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת, לתקופה של 90 ימים או עד למתן פסק-דין בעניינו – לפי המוקדם.

כתב האישום, שהוגש בחודש אוגוסט שנת 2004, כולל שלושה אישומים, והוא מייחס למשיב ביצוע של מעשים מגונים ומעשי אינוס בשתי בנותיו, לעיתים תכופות, בתקופה שבין השנים 2001 ו- 2004. בין היתר מתאר כתב האישום כיצד נהג המשיב להשכיב את בתו, ילידת 1989, על המיטה, ובניגוד לרצונה לגעת באבריה האינטימיים ולגרום לה, בשכנוע ובכוח, ללטף את אבר מינו. לפי כתב האישום, נהג המשיב לאונן בפני בתו ובאחת הפעמים ניסה לאנסה באמצעות החדרת אבר מינו לאבר מינה, ולא חדל אלא כשנשמעו דפיקות בדלת. גם בבתו האחרת, ילידת 1992, נהג המשיב, לפי כתב האישום, לבצע עבירות מין. בין היתר הוא השכיבה בכוח על המיטה, נגע באבריה האינטימיים, החדיר אצבעותיו לאבר מינה, חשף בפניה את אבר מינה וגרם לה לאחוז בו – הכל, בניגוד לרצונה. המשיב התעלם, לפי כתב האישום, מתחינותיהן של בנותיו מהתנגדותן ומחאתן, ולעיתים אמר להן "עוד מעט". כמו-כן, לפי כתב האישום, איים המשיב על המתלוננות ועל אמן כי אם הוא ישלח לבית האסורים – הן לא תמשכנה לחיות. בגין מעשיו הואשם המשיב בעבירות של ניסיון אונס קטין בן משפחה, מעשים מגונים בבן משפחה קטין מתחת לגיל 16, מעשים מגונים בפני קטין בן משפחה, אונס קטין בן משפחה ואיומים.

עם תחילת משפטו, נעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ערר שהוגש לבית המשפט העליון, על החלטת המעצר, נדחה. השופטת א' פרוקצ'יה ציינה כי העבירות בהן מואשם המשיב הן חמורות ביותר מבחינת טיבן והיקפן, וכי חומר הראיות המצוי בתיק מקים ראיות לכאורה שדי בהן כדי להצדיק את המעצר. "מדובר" – כך הוסבר – "בעדויות ישירות מפי הנפגעות, הנתמכות בעדות חוקרת ילדים הקובעת את מהימנות הילדה הקטנה, ונתמכת אף בממצאי בדיקות פתולוגיות שנערכו בה". עוד אמר בית המשפט, כי "הכחשותיו של העורר, על פניהן, אינן מעוררות אמון ואינן מעלות בקיעים של ממש בתשתית ראיות התביעה". על פניו, כך הודגש, מתקיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של העורר לסביבתו ולאחרים, ושירות המבחן שלל את האפשרות לנקוט בחלופת מעצר.

דא עקא, שהדיון בעניינו של המשיב לא התנהל במהירות הרצויה. מועדים שנקבעו לשמיעת הראיות ייוחדו לבסוף לעניינים אחרים, והמשיב ביקש כי בית המשפט יעיין מחדש בסוגיית מעצרו. בית המשפט המחוזי מיאן לשחרר את המשיב, והחלטתו אושרה בבית משפט זה. השופט א' א' לוי עמד על הקושי הטמון בכך "שלא נמצאה דרך להתחיל את משפטו של העורר עד היום" אולם מאידך גיסא הדגיש, כי "עניינו של העורר אינו מקרה רגיל, באשר מדובר במי שלכאורה פגע בבנותיו-שלו, ואם טענה זו תאומת בראיות המשיבה, כי אז לא יהיה מנוס מהמסקנה כי בעורר גלומה סכנה של ממש לציבור אם יינתן לו להתהלך חופשי. סכנה זו גדולה שבעתיים בכל הנוגע לבנותיו ואשתו, הואיל והעורר עלול לממש את איומו לפגוע בהן או לפחות לגרום להן לשנות מגרסתן".

משתמה תקופת המעצר הקבועה בחוק, נתבקשה הארכת מעצרו של המשיב. בית המשפט העליון (השופט א' גרוניס) נעתר לבקשה, בציינו כי "יש לקוות, כי ניתן יהיה לקדם באופן משמעותי את ההליך".

בפני מונחת עתה בקשה שנייה להארכת המעצר. מסתבר, כי בינתיים נסתיים שלב ראיות התביעה, ונקבע מועד לסיום הראיות ביום 21.9.2005. בנסיבות אלה, ועל אף התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אין מנוס מהיענות לבקשת המדינה. כפי שחזרו וציינו בתי המשפט שדנו בעניינו של המשיב, מסוכנותו של המשיב ברורה על פניה, והיא מטה את הכף לטובת הותרתו במעצר. המסוכנות היא כלפי הציבור בכלל, ובפרט, כלפי בנותיו של המשיב, שנפלו לכאורה קורבן למעשיו הקשים במשך פעמים רבות ולאורך תקופה ארוכה. גם עבירת האיומים שבה מואשם המשיב מחדדת את מסוכנותו ואת החשש מפני צעדיו באם ישוחרר.

לפיכך, יוארך מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, מיום 15.8.2005, או עד למתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתפ"ח 1155/04 – לפי המוקדם.