בש"פ 75/12 מדינת ישראל נ. רועי הררי

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 1.1.12 במ"ת 5716-11-11, בו הוחלט על שחרור העורר לחלופת מעצר. עניינו של התיק - הליכי מעצר בעקבות אישום הריגה.

רקע

ב.

נגד המשיב, יליד 1991, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הריגה ועבירה של החזקת סכין. לפי המתואר

בכתב האישום, בתאריך 25.6.11 בשעות אחר הצהריים הגיע בר שבת אל קיוסק באיזור חוף הים של קיבוץ שדות ים, שם נכח באותה העת רמי סולימאן. בר אמר, כי אבד לו מכשיר הטלפון הנייד בקיוסק, ועל רקע זה התפתח עימות בינו ובין רמי, שאליו הצטרף גם המשיב שהגיע למקום. בר הורחק על-ידי רמי והמשיב, והעימות המשיך בחניה בסמוך לקיוסק. באותו זמן, הגיע לחניה המנוח בנציון אברמוב עליו השלום יחד עם חבריו, והם בדרכם לעזוב את חוף הים. כשהבחין המנוח בעימות התערב, ובינו לבין המשיב החלו דחיפות וחילופי דברים, אז הוציא המשיב סכין שנשא עמו, ודקר כנטען את המנוח בבטנו. המנוח הובהל לבית החולים מיד לאחר הפציעה, אושפז, ונפטר בתאריך 12.7.11.

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. בדיון ביום 23.11.11 בבית המשפט קמא הודיע בא כוח המשיב, כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם לטענתו המסוכנות הנשקפת מן המשיב נמוכה, וניתנת להפגה באמצעות חלופת מעצר. ביום 27.11.11 קבע בית המשפט המחוזי, כי מעצם המעשים המיוחסים למשיב קמה עילת מעצר, הנובעת מן המסוכנות הטבועה בעבירות מעין אלה. בנוסף קבע בית המשפט, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, נוכח היכרותו של המשיב עם העדים במשפט ומגוריו בקרבתם. אשר לאפשרות לחלופת מעצר, נתן בית המשפט דעתו לכך שהמשיב הוא חייל בשירות סדיר, אשר לפי חוות דעת הממונים עליו, ממלא את תפקידו נאמנה; גם מנהל בית הספר בו למד מסר חוות דעת חיובית. עוד צוין לזכות המשיב, כי עברו נקי, ועל כן ניתן להניח שהזמן בו שהה במעצר עד כה הרתיע אותו מהפרה עתידית של תנאי החלופה; לכך הוסיף בית המשפט את החולשה בחומר הראיות וכן אורכו הצפוי של המשפט. על כן, הורה בית המשפט על הכנתו של תסקיר מטעם שירות המבחן, בו יבחנו חלופות מעצר, לרבות בית הוריו; בית המשפט נתן דעתו בהקשר זה, לכך שאמנם אבי המשיב בעל עבר פלילי מכביד ואף הודה בניהול ארגון פשע בעברו, אולם ציין כי העבירות בהן הורשע נעברו לפני זמן רב, ועל כן אין לדבר השפעה ממשית לעניין החלופה.

ד.

בתסקיר שירות המבחן מיום 27.12.11 צוין, כי המשיב מתקשה לקבל את האישומים, שכן אורח חייו אינו מלווה בהתנהגות אלימה, וזאת במיוחד נוכח חששו מהידרדרות לעולם הפשע בעת כליאתו. עוד צוין, כי זו מעורבותו הראשונה של העורר בפלילים, וכי שירותו הצבאי עד כה היה תקין, כעולה מחוות דעת מפקדו הישיר. עם זאת ציין השירות, כי נוכח הפער בין עברו הנורמטיבי שח המשיב לחומרת העבירות המיוחסות לו, לא ניתן לשלול אפשרות להישנות התנהגות אלימה בעתיד. שירות המבחן התרשם משיחה עם הורי

המשיב, כי אלה עשו מאמץ ניכר להרחיק ילדיהם מעולם הפשע, ועל כן עברו לקיסריה. אביו של המשיב סיפר לשירות, כי אף כאשר ריצה עונשי מאסר דאג להתפתחותו של המשיב, ודאג שלא יסתבך בפלילים. השירות התרשם, כי הוריו של המשיב אחראיים ונכונים לסייע, אולם נוכח עברו הפלילי של האב וקרבת ההורים לזירת האירוע נפגש שירות המבחן עם סבתו וסבו של המשיב המתגוררים בקריית אונו. נאמר, כי הם נכונים ורוצים לסייע ולפקח על המשיב, ומבינים את המשמעות של הפרת תנאי המעצר. מן הטעמים האמורים המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב למעצר בית בבית סבו וסבתו ותחת פיקוחם, וכן בסיוע פיקוח האם וחבר המשפחה; כן הומלץ על פיקוח מעצר למשך שישה חודשים.

ה.

בהחלטתו מיום 1.1.12 קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית אביו ואמו. בית המשפט נתן דעתו לכך ששירות המבחן נמנע מהמלצה על האב כמפקח, אולם ציין כי אין בעברו הפלילי כדי לפגוע באפשרותו לפקח על בנו. אשר לקרבה לזירת האירוע נקבע, כי אין בכך מכשול ממשי, שכן אין מצויים בקרבת הזירה אנשים העלולים להיפגע, באופן פוטנציאלי, משחרורו של המשיב. כן ציין בית המשפט, כי נוכח התמשכותו הצפויה של ההליך, רצוי כי המשיב ישהה בבית הוריו ולא בבית סבו וסבתו. על כן, הורה בית המשפט על שחרור המשיב למעצר בית בבית אמו ואביו, בכפוף לכך שכל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות בסך 20,000 ₪,

והמשיב יפקיד 20,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט ויחתום על התחייבות עצמית באותו סכום. עוד איפשר בית המשפט את יציאת המשיב מביתו מדי יום למשך שעתיים לצורך התאווררות, וזאת בליווי מפקח מאושר; ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ. נוסף על אלה, קבע בית המשפט את התיק לתזכורת ליום 1.2.12; עד לתאריך זה יבדוק שירות המבחן את האפשרות שהמשיב ישולב בחזרה בשירות הצבאי תוך כדי ההליכים.

הערר

ו.

נטען, כי מעשיו של המשיב – הצטיידות בסכין ודקירת המנוח באופן קטלני בעוד המנוח עצמו אינו חמוש - מצביעים על מסוכנות רבתי, אשר אינה ניתנת להפגה בחלופת מעצר. עוד נטען , כי שירות המבחן ציין שלא ניתן לשלול את מסוכנותו של המשיב ואת האפשרות להישנות המעשים. כן נטען, כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, כפי שציין אף בית המשפט ביום 27.11.11, שכן עדים רבים קרובים לאזור מגוריו. לבסוף נטען, כי הימשכות ההליכים העתידית אינה יכולה, לכשעצמה, להצדיק את שחרור המשיב לחלופה - דבר זה ייבחן בהמשך בבקשות לעיון חוזר, אם יוגשו.

הדיון

ז.

באת כוח המדינה טענה, כי יש להידרש למקרה עצמו ולמסוכנות הציבור הנובעת ממנו, מסוכנות שהיא לכולי עלמא, שהרי המשיב בא וסכין בידו ודקר אדם שלא הכיר על רקע של כלום; לפער בין המעשה החמור לבין הפרופיל הנורמטיבי של המשיב אין הסבר. לשיטת המדינה, המלצת שירות המבחן אינה שוללת מסוכנות ואינה חד משמעית. כן נטען לגבי שיבוש הליכים, שאמנם בית המשפט קמא התיחס לכך שהמשיב היה משוחרר ממעצר ולא שיבש - אך אין דומה מצב של חשוד שאין די ראיות נגדו, למי שכבר יש ראיות נגדו (כמו כעת). אין ללכת שבי, כך נטען, אחר זהותו של האב לענין פיקוח, ושחרור לעת הזאת לבית ההורים יש בו מסר בעייתי, כשהאם, המפקחת העיקרית המוצעת - חיה שנים לצד עבריין. עוד נאמר, כי הכלל הוא שבעל עבר פלילי אינו יכול לשמש כחלופה, ויש לקרוא זאת בעיניים ציבוריות. בסוף נטען נגד האפשרות לשחרור לשירות צבאי, דבר שאינו הגיוני כל עיקר לשיטת המדינה.

ח.

בא כוח המשיב טען כי המדובר בצעיר, שלגביו ניתנו חוות דעת מעולות מצה"ל ומבית ספרו והן נתקבלו על דעת שירות המבחן, אשר המליץ המלצת שחרור חמה, והשחרור לחלופה תואם את גישת חוק המעצרים; בשחרור בתנאים מופגת המסוכנות. עוד נטען, כי בית המשפט קמא קיים שני דיונים ומתחת ידו יצאו החלטות שדנו בכל הנקודות הרלבנטיות, תחילה בראיות ואחר כך בחלופה. המדובר בבית מאובטח במשך 24 שעות, וצילומי האבטחה יועמדו לשירות המשטרה; בית המשפט גם בחן את המפקחים המוצעים. עוד נטען כי מעצר הבית עשוי להיות למשך שנים, כיון שהמשפט עתיד להתמשך; וגם אין כל חשש לשיבוש, כפי שכתב בית המשפט המחוזי. נטען עוד כי אף שאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, יש שאלות לגבי עוצמתן, לרבות הקשר הסיבתי בין הדקירה למות המנוח.

הכרעה

ט.

בתיק זה אין מחלוקת של ממש בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, בראש וראשונה מסוכנות. השאלות העיקריות שבמחלוקת הן האם יש מקום לשחרור לחלופה בתנאים מגבילים, ואם כן - לאיזו חלופה ובאילו תנאים.

י.

אשר לשחרור לחלופה, עלינו לשוות לנגד עינינו את הוראת המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, שלפיה בטרם החלטה בדבר מעצר מאחורי סורג ובריח יש לבדוק אם אין להשיג את מטרת המעצר בדרכים חלופיות שפגיעתן בחרות פחותה. נזכיר גם כי חזקת החפות חלה. במקרה דנא בצדק טענה הפרקליטה המלומדת באשר לפער הבולט בין רקעו הנורמטיבי של המשיב (עליו מעידים מנהל התיכון בו למד וכן מפקדיו בצה"ל, מפקדו הישיר והממונה על המפקד, קצין בדרגת סגן אלוף), לבין היותו מצויד לכאורה בסכין ביום המעשה וכמובן השימוש בסכין לדקירת המנוח, על פי הראיות לכאורה. האם לפנינו ד"ר ג'קיל ומר הייד? המשיב גם הכחיש בפני שירות המבחן את המעשה. שירות המבחן עמד על הפער האמור, וציין כנזכר כי הוא מתקשה להעריך את רמת הסיכון ואינו יכול לשלול סיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד. נזכור כי המשיב גם לא הסגיר עצמו ונעצר כעבור קרוב לארבעה חודשים, לאחר שנאספו ראיות על-ידי המשטרה. בסופו של יום נראית לי גישתו של בית המשפט המחוזי כי הכף נוטה לשחרור בערובה, בגלל הרקע הנורמטיבי והגיל הצעיר, ואולם החלופה צריכה לכלול הגבלות ברמה גבוהה כדי להפיג ככל הניתן חשש לסיכון הציבור, כמו בית המשפט המחוזי מבקש אני לקוות, כי החודשים ששהה בהם המשיב במעצר יהיו מבחינתו לקח באשר לפריצת גבולות עתידית חלילה.

יא.

התלבטתי מאוד באשר לחלופה. שירות המבחן לא תמך - כאמור - בחלופה בבית הוריו של המשיב בקיסריה והעדיף חלופה בבית הסבים בקרית אונו. זאת נוכח רקעו הפלילי של האב בעבר - שעמד על פי עדותו שלו בספרו, כפי שציין בית המשפט, בראש ארגון פשיעה. בית המשפט, לאחר שנחקרו בפניו ההורים, החליט לבחור בחלופה בביתם. בעיקר כיון שהאב "חזר בתשובה" במובן הפלילי, ומאז שחרורו ממאסרו לפני למעלה משמונה שנים לא נרשמו לחובתו הרשעות פליליות.

יב.

התלבטותי היתה בשאלה אם ההורים, על פי נטייתם הטבעית לגונן, יהיו חלופה סמכותית מספקת. שקלתי אם לא לשוב לחלופת הסבים שבחן שירות המבחן ועליה המליץ, או אף לבקש משירות המבחן לבחון חלופה שאינה בבית הקרובים. בסופו של יום, ולא אכחד כי בהיסוס, החלטתי שלא להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, שבחן את הדברים מקרוב תוך חקירת ההורים. אכן, לא בקלות מאשר בית משפט חלופה אצל בעלי עבר פלילי, אך משחלפו שנים רבות מאז הרשעתו האחרונה של האב (1998) ומאז שחרורו ממאסר (2003), והגם שהאם היתה לצדו גם בשנות העבריינות, ראיתי ליתן לרכיב התשובה מקום. השופט שפירא הביא מדברי הרב א"י הכהן קוק רבה של ארץ ישראל בספרו הקלאסי אורות התשובה (פרק ט"ז) כי "אחד היסודות של התשובה במחשבתו של האדם הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו". נזכיר כי הרב קוק עוסק בתשובה דתית ביסודה, ואולם בשימוש הרווח לגבי עבריין שחזר בתשובה ניתן לדבר על חזרה להתנהגות נורמטיבית. הרב מציין (בפרק ג') "בטחון עוז ברפואה, בתחיה הכוללת, שהתשובה מושיטה לכל הדברים בה, מעביר עליו רוח חן ותחנונים". ספר מסילת ישרים לר' משה חיים לוצאטו (המאה הי"א) אומר (פרק ד'), "שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו, ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה... והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא נעשה הדבר ההוא, ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר, ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה כעקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו". האם לגבי האב דנא ניתן לומר כאן? הלואי שאיננו טועים.

יג.

באשר לעניין השיבוש, משהיה המשיב משוחרר חודשים ולא אירע דבר בכיוון זה ואין גם אינדיקציה בעת האחרונה, החשש אינו גדול, ומכל מקום נאסר עליו על-ידי בית המשפט המחוזי לבוא במגע עם עדי תביעה שאינם שוטרים.

יד.

ועם זאת, סבורני כי יש להתערב בחלק מתנאי החלופה שקבע בית המשפט קמא, ועל כן יוכל המשיב לשהות בבית הוריו בתנאים הבאים: המשיב יהיה במעצר בית מלא ללא כל יציאה להתאווררות או אחרת למעט כמובן למשפט ולעורך דינו וכן לשירות המבחן (בליווי מפקח בכל עת). אני ער לכך שבבית ההורים, כפי שנקבע, יש מערכת צילום שתועמד לעיון המשטרה אשר תוכל לבקר בבית ככל שתמצא לנכון; אך המשיב ייאזק גם באיזוק אלקטרוני, ודרכונו - ככל שיש לו - יופקד . המדובר באישום בהריגה, על המשתמע, ועל כן איני רואה כל מקום לשקול עתה שיבה לשירות בצה"ל; לכן פטור שירות המבחן מהגשת תסקיר משלים. הפקדת המשיב תוכפל לסך 40,000 ₪ וכן התחייבותו העצמית. שאר התנאים שקבע בית המשפט יעמדו בעינם, והמשיב מוזהר לשמור על כל התנאים ככתבם וכלשונם ללא כל הפרה ולוא קלה ביותר. הערר מתקבל איפוא חלקית לפי האמור.